Moshe
Feiglin's
New
Articles:
http://jewishleadership.blogspot.com
SEND
THIS PAGE TO A FRIEND
Enjoyed? We would like to hear from you: neshamaart@bezeqint.net
If you do not wish to receive messages,
please, contact neshamaart@bezeqint.net
to remove you from the e-mail
list.
With
Blessings
Chabad.org
Torah Reading for
Bereishit
Translation Rashi
Commentaries
Chapter
1
| 1. In
the beginning of God's creation of the heavens and the
earth. |
|
א. בְּרֵאשִׁית בָּרָא
אֱ־לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת
הָאָרֶץ: |
| In the beginning: Said Rabbi Isaac: It was not
necessary to begin the Torah except from “This month is
to you,” (Exod. 12:2) which is the first commandment
that the Israelites were commanded, (for the main
purpose of the Torah is its commandments, and although
several commandments are found in Genesis, e.g.,
circumcision and the prohibition of eating the thigh
sinew, they could have been included together with the
other commandments). Now for what reason did He commence
with “In the beginning?” Because of [the verse] “The
strength of His works He related to His people, to give
them the inheritance of the nations” (Ps. 111:6). For if
the nations of the world should say to Israel, “You are
robbers, for you conquered by force the lands of the
seven nations [of Canaan],” they will reply, "The entire
earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created
it (this we learn from the story of the Creation) and
gave it to whomever He deemed proper When He wished, He
gave it to them, and when He wished, He took it away
from them and gave it to
us. |
|
בראשית:
אמר רבי יצחק לא היה צריך
להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא
מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום
(תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם
יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה
גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה
לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה
לנו: |
| In the beginning of God’s creation
of: Heb. בְּרֵאשִית
בָּרָא. This verse calls for a midrashic interpretation
[because according to its simple interpretation, the
vowelization of the word בָּרָא, should be different, as
Rashi explains further]. It teaches us that the sequence
of the Creation as written is impossible, as is written
immediately below] as our Rabbis stated (Letters of R.
Akiva , letter “beth” ; Gen. Rabbah 1:6; Lev. Rabbah
36:4): [God created the world] for the sake of the
Torah, which is called (Prov. 8:22): “the beginning of
His way,” and for the sake of Israel, who are called
(Jer. 2:3) “the first of His grain.” But if you wish to
explain it according to its simple meaning, explain it
thus: “At the beginning of the creation of heaven and
earth, the earth was astonishing with emptiness, and
darkness…and God said, ‘Let there be light.’” But
Scripture did not come to teach the sequence of the
Creation, to say that these came first, for if it came
to teach this, it should have written:“At first
(בָּרִאשׁוֹנָה) He created the heavens and the earth,”
for there is no רֵאשִׁית in Scripture that is not
connected to the following word, [i.e., in the construct
state] like (ibid. 27:1):“In the beginning of
(בְּרֵאשִית) the reign of Jehoiakim” ; (below 10:10)“the
beginning of (רֵאשִׁית) his reign” ; (Deut. 18:4)“the
first (רֵאשִׁית) of your corn.” Here too, you say
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלֹהִים, like בְּרֵאשִׁית בְּרֹא, in
the beginning of creating. And similar to this is,“At
the beginning of the Lord’s speaking (דִּבֶּר) to
Hosea,” (Hos. 1:2), i.e., at the beginning of the
speaking (דִּבּוּרוֹ) of the Holy One, Blessed be He, to
Hosea, “the Lord said to Hosea, etc.” Now if you say
that it came to teach that these (i.e., heaven and
earth) were created first, and that its meaning is: In
the beginning of all, He created these-and that there
are elliptical verses that omit one word, like (Job
3:9): “For [He] did not shut the doors of my [mother’s]
womb,” and it does not explain who it was who shut [the
womb]; and like (Isa. 8:4): “he will carry off the
wealth of Damascus,” and it does not explain who will
carry it off; and like (Amos 6:12): “or will one plow
with cattle,” and it does not explain: “if a man will
plow with cattle” ; and like (Isa. 46: 10): “telling the
end from the beginning,” and it does not explain that
[it means] telling the end of a matter from the
beginning of a matter-if so, [if you say that Scripture
indicates the order of creation] be astounded at
yourself, for the water preceded, as it is written: “and
the spirit of God hovered over the face of the water,”
and Scripture did not yet disclose when the creation of
water took place! From this you learn that the water
preceded the earth. Moreover, the heavens were created
from fire and water. Perforce, you must admit that
Scripture did not teach us anything about the sequence
of the earlier and the later [acts of
creation]. |
|
בראשית ברא:
אין המקרא הזה אומר אלא
דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי
ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית
תבואתו. ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו בראשית בריאת שמים
וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר א-להים יהי אור. ולא
בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות
כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים וגו', שאין לך
ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו (שם כו א)
בראשית ממלכות יהויקים, (בראשית י י) ראשית ממלכתו, (דברים
יח ד) ראשית דגנך, אף כאן אתה אומר בראשית ברא א-להים
וגו', כמו בראשית ברוא. ודומה לו (הושע א ב) תחלת דבר ה'
בהושע, כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע, ויאמר ה' אל הושע
וגו'. ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו, ופירושו בראשית
הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה
אחת, כמו (איוב ג י) כי לא סגר דלתי בטני, ולא פירש מי
הסוגר, וכמו (ישעיה ח ד) ישא את חיל דמשק, ולא פירש מי
ישאנו, וכמו (עמוס ו יב) אם יחרוש בבקרים, ולא פירש אם
יחרוש אדם בבקרים, וכמו (ישעיה מו י) מגיד מראשית אחרית,
ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר. אם כן תמה על עצמך,
שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח א-להים מרחפת על פני המים,
ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי היתה, הא למדת שקדמו
המים לארץ. ועוד שהשמים מאש ומים נבראו, על כרחך לא לימד
המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים
כלום: |
| God’s creation of the heavens and
the earth: But it does
not say “of the Lord’s creation of” (i.e., it should say
“of the Lord God’s creation of” as below 2:4 “on the day
that the Lord God made earth and heaven”) for in the
beginning it was His intention to create it with the
Divine Standard of Justice, but he perceived that the
world would not endure; so He preceded it with the
Divine Standard of Mercy, allying it with the Divine
Standard of Justice, and that is the reason it is
written:“on the day the Lord God made earth and
heaven.” |
|
ברא א-להים:
ולא אמר ברא ה', שבתחלה
עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים,
הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד)
ביום עשות ה' א-להים ארץ
ושמים: |
|
| 2. Now
the earth was astonishingly empty, and darkness was on
the face of the deep, and the spirit of God was hovering
over the face of the water. |
|
ב. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ
וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ־לֹהִים
מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי
הַמָּיִם: |
| astonishingly empty: Heb. תֹהוּ וָבֹהוּ. תֹהוּ is an
expression of astonishment and desolation, that a person
wonders and is astonished at the emptiness therein.
astordison in Old French; [étourdissement in modern
French], astonishment. בֹהוּ an expression of emptiness
and desolation. (This does not appear in all
editions.) |
|
תהו ובהו:
תהו לשון תמה ושממון שאדם
תוהא ומשתומם על בהו
שבה: |
| on the face of the deep:
on the face of the
waters which were on the
earth. |
|
תהו:
אישטורדישו"ן בלע"ז
[מבוכה]: |
| and the spirit of God was hovering:
The Throne of Glory was
suspended in the air and hovered over the face of the
water with the breath of the mouth of the Holy One,
blessed be He and with His word, like a dove, which
hovers over the nest, acoveter in Old French, to cover,
hover over. |
|
בהו:
לשון רקות
וצדו: |
|
| 3. And
God said, "Let there be light," and there was
light. |
|
ג. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
יְהִי אוֹר וַיְהִי
אוֹר: |
| 4. And
God saw the light that it was good, and God separated
between the light and between the
darkness. |
|
ד. וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת
הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ־לֹהִים בֵּין הָאוֹר
וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: |
| And God saw the light that it was
good, and God separated: Here too, we need the words of the
Aggadah: He saw it that it was not proper for the wicked
to use it; so He separated it for the righteous in the
future. According to its simple meaning, explain it as
follows: He saw it that it was good, and it was unseemly
that it [light] and darkness should serve in confusion;
so He established for this one its boundary by day, and
for that one its boundary by
night. |
|
וירא א-להים את
האור כי טוב ויבדל: אף
בזה אנו צריכים לדברי אגדה ראהו שאינו כדאי להשתמש בו
רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו
ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא,
וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו
בלילה: |
|
| 5. And
God called the light day, and the darkness He called
night, and it was evening and it was morning, one
day. |
|
ה. וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים
לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם
אֶחָד: |
| one day: According to the sequence of the
language of the chapter, it should have been written,
“the first day,” as it is written regarding the other
days, “second, third, fourth.” Why did Scripture
write“one” ? Because the Holy One, blessed be He, was
the only one in His world, for the angels were not
created until the second day. [i.e., יוֹם אֶחָד is
understood as ‘the day of the only One’] So is it
explained in Genesis Rabbah
(3:8). |
|
יום אחד:
לפי סדר [לשון] הפרשה היה
לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי,
רביעי. למה כתב אחד, לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו שלא נבראו
המלאכים עד יום שני, כך מפורש בבראשית רבה (ג
ח): |
|
| 6. And
God said, "Let there be an expanse in the midst of the
water, and let it be a separation between water and
water." |
|
ו. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין
מַיִם לָמָיִם: |
| Let there be an expanse:
Let the expanse be
strengthened, for, although the heavens were created on
the first day, they were still moist, and they
solidified on the second [day] from the rebuke of the
Holy One, blessed be He, when He said, “Let there be an
expanse.” This is what Scripture says (Job 26:11): “The
pillars of the heavens trembled” the entire first day,
and on the second day: “They were astonished by His
rebuke,” like a person who stands in astonishment
because of the rebuke of the one who frightens him.
[Genesis Rabbah 12:10] |
|
יהי רקיע:
יחזק הרקיע. שאף על פי
שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת
הקב"ה באומרו יהי רקיע, וזהו שכתוב (איוב כו יא) עמודי
שמים ירופפו כל יום ראשון. ובשני יתמהו מגערתו, כאדם
שמשתומם ועומד מגערת המאיים
עליו: |
| in the midst of the water:
In the middle of the
water (Targum), for there is a separation between the
upper waters and the expanse, as there is between the
expanse and the waters that are on the earth. Behold you
have learned that they are suspended by the word of the
King. — [Gen. Rabbah 4:3] |
|
בתוך המים:
באמצע המים, שיש הפרש בין
מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ, הא למדת
שהם תלוים במאמרו של
מלך: |
|
| 7. And
God made the expanse and it separated between the water
that was below the expanse and the water that was above
the expanse, and it was so. |
|
ז. וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים אֶת
הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת
לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי
כֵן: |
| And God made the expanse:
He fixed it upon its
base, which is [what is meant by] “making” it; as [in
the verse] (Deut. 21:12):“and she shall ‘do’ her nails,”
וְעָשְׂתָה. |
|
ויעש א-להים את
הרקיע: תקנו על עמדו והיא
עשייתו, כמו (דברים כא יב) ועשתה את
צפרניה: |
| above the expanse: It does not say, “on the expanse,”
but “above the expanse,” because they [the waters] are
suspended in the air (Mid. Ps. 19:4). Now why does it
not say, “that it was good” on the second day? Because
the work involving the water was not completed until the
third day, although He commenced it on the second day,
and an unfinished thing is not in its fullness and its
goodness; and on the third day, when He completed the
work involving the water and He commenced and completed
another work, He repeated therein“that it was good”
twice (sic): once for the completion of the work of the
second day and once for the completion of the work of
that [third] day. — [Gen. Rabbah
4:6] |
|
מעל לרקיע:
על הרקיע לא נאמר אלא מעל
לרקיע, לפי שהן תלוים באויר. ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום
שני, לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל
בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במילואו ובטובו, ובשלישי
שנגמרה מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה, כפל בו כי טוב
שני פעמים, אחד לגמר מלאכת השני ואחד לגמר מלאכת
היום: |
|
| 8. And
God called the expanse Heaven, and it was evening, and
it was morning, a second day. |
|
ח. וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים
לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם
שֵׁנִי: |
| And God called the expanse heaven:
Heb. שָׁמַיִם [This is a
combination of the words מַיִם שָׂא, bear water (Gen.
Rabbah 4:7); שָׁם מַיִם, there is water; אֵשׁ וּמַיִם,
fire and water. He mingled them with one another and
made the heavens from them (Chag.
12a). |
|
ויקרא א-להים
לרקיע שמים: שא מים, שם
מים, אש ומים, שערבן זה בזה ועשה מהם
שמים: |
|
| 9. And
God said, "Let the water that is beneath the heavens
gather into one place, and let the dry land appear," and
it was so. |
|
ט. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד
וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי
כֵן: |
| Let the water…gather: They were spread out over the surface
of the entire earth, and He gathered them in the ocean,
[the Mediterranean], which is the largest of all the
seas. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 5; Gen. Rabbah
5:2] |
|
יקוו המים:
[שהיו] שטוחין על פני כל
הארץ והקוום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל
הימים: |
|
| 10. And God called the dry land earth,
and the gathering of the waters He called seas, and God
saw that it was good. |
|
י. וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים
לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים
וַיַּרְא אֱ־לֹהִים כִּי
טוֹב: |
| He called seas: But is it not one sea? However, the
flavor of a fish that comes up from the sea in Acre
differs from the flavor of a fish that comes up from the
sea in Spain. — [from Ekev
39] |
|
קרא ימים:
והלא ים אחד הוא, אלא
אינו דומה טעם דג העולה [מן הים] בעכו לטעם דג העולה [מן
הים] באספמיא: |
|
| 11. And God said, "Let the earth sprout
vegetation, seed yielding herbs and fruit trees
producing fruit according to its kind in which its seed
is found, on the earth," and it was
so. |
|
יא. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ
פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל
הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: |
| Let the earth sprout: Let it be filled and covered with a
mantle of herbs. In Old French, דֶשֶׁא is called
erbediz, herbage, all in a mixture, whereas each root
individually is called
עֵשֶׂב |
|
תדשא הארץ דשא
עשב: לא דשא לשון עשב ולא
עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שמיני
דשאים מחולקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון
למדבר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא
מתמלאת בדשאים: |
| seed-yielding: That its seeds should grow in it from
which to sow elsewhere. |
|
תדשא הארץ:
תתמלא ותתכסה לבוש עשבים.
בלשון לעז נקרא דשא אירבידי"ץ [מכלול העשבים] כולן
בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא
עשב: |
| fruit trees: That the taste of the tree should be
like the taste of the fruit. It [the earth] did not do
so, however, but“the earth gave forth, etc., trees
producing fruit,” but the trees themselves were not
fruit. Therefore, when man was cursed because of his
iniquity, it [the earth] too was punished for its
iniquity (and was cursed-not in all editions). - [from
Gen. Rabbah 5:9] |
|
מזריע זרע:
שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו
במקום אחר: |
| in which its seed is found:
These are the kernels of
every fruit, from which the tree grows when it is
planted. |
|
עץ פרי:
שיהא טעם העץ כטעם הפרי,
והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי,
ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על
עונה ונתקללה: |
|
| 12. And the earth gave forth vegetation,
seed yielding herbs according to its kind, and trees
producing fruit, in which its seed is found, according
to its kind, and God saw that it was
good. |
|
יב. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ
דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה
פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ־לֹהִים
כִּי טוֹב: |
| And the earth gave forth, etc.:
Even though
לְמִינֵהוּ.“according to its kind,” was not said
regarding the herbs when they were commanded [to grow],
they heard that the trees were commanded thus, and they
applied an a fortiori argument to themselves, [a קַל
וָחוֹמֶר -from the minor to the major], as is explained
in the Aggadah of Tractate Chullin
(60a). |
|
ותוצא הארץ וגו':
אף על פי שלא נאמר למינהו
בדשאין בציוייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו קל
וחומר בעצמן, כמפורש באגדה בשחיטת חולין (חולין ס
א): |
|
| 13. And it was evening, and it was
morning, a third day. |
|
יג. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי
בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: |
| 14. And God said, "Let there be
luminaries in the expanse of the heavens, to separate
between the day and between the night, and they shall be
for signs and for appointed seasons and for days and
years. |
|
יד. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין
הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים
וּלְיָמִים וְשָׁנִים: |
| Let there be luminaries, etc.:
They were created on the
first day, and on the fourth day, He commanded them to
be suspended in the sky, and likewise, all the creations
of heaven and earth were created on the first day, and
each one was fixed in its proper place on the day that
was decreed upon it. That is why it is written:“with the
heavens (אֵת הַשָּׁמַיִם) to include their products,”and
with the earth (וְאֵת הָאָרֶץ)," to include its
products. — [Gen. Rabbah
1:14] |
|
יהי מארת וגו':
מיום ראשון נבראו,
וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ
נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא
שכתוב (פסוק א) את השמים, לרבות תולדותיהם, ואת הארץ,
לרבות תולדותיה: |
| Let there be luminaries:
Heb., יְהִי מְאֹרֹת It
[the word, מְאֹרֹת is written without a“vav,” [thus, the
word can be מְאֵרֹת meaning curses] because it [the
fourth day] is a cursed day when children become ill
with croup. This is what we learned (Ta’anith 27b): “on
the fourth day [of the week], they [the men of the
ma’amad] would fast so that children should not become
ill with croup.” |
|
יהי מארת:
חסר וי"ו כתיב, על שהוא
יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות, הוא ששנינו ברביעי היו
מתענים על אסכרה שלא תפול
בתינוקות: |
| to separate between the day and
between the night: (This
happened) after the first light was hidden away, but
during the seven (another reading: during the three)
days of Creation, the primordial light and darkness
served together, both by day and by night. — [Medrah
Yelammedenu , as quoted in Yalkut Shim’oni] According to
the Ramban and early editions of Rashi , it appears that
the reading, “during the seven days of Creation,” is the
authentic reading. Ramban , however quotes the Genesis
Rabbah , which states that the original primordial light
served only during the first three days, until the sun
and the moon were suspended in the sky. After that, the
primordial light was hidden away, as in Rashi to verse
4. Note also that several early manuscripts and printed
editions of Rashi read: “but in the seven days of
Creation, the primordial light and darkness served, this
one by day and this one by night.” This is also the
reading of Mizrachi , and it appears more accurate than
our reading, because, in fact, the light and the
darkness did not serve together, as Rashi explains in
verse 4.] |
|
להבדיל בין היום
ובין הלילה: משנגנז האור
הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים
יחד בין ביום ובין
בלילה: |
| and they shall be for signs:
When the luminaries are
eclipsed, it is an unfavorable omen for the world, as it
is said (Jer. 10:2): “and from the signs of the heaven
be not dismayed, etc.” When you perform the will of the
Holy One, blessed be He, you need not fear retribution.
— [from Succah 29a] |
|
והיו לאותות:
כשהמאורות לוקין סימן רע
הוא לעולם, שנאמר (ירמיה י ב) מאותות השמים אל תחתו,
בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכין לדאג מן
הפורענות: |
| and for appointed seasons:
This refers to the
future, when the Israelites are destined to be commanded
concerning the festivals and they [the festivals] are
reckoned from the first phase of the moon. — [from Gen.
Rabbah 6:1]. |
|
ולמועדים:
על שם העתיד, שעתידים
ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד
הלבנה: |
| and for days: The sun serves for half a day, and
the moon for half of it, so that you have a full
day. |
|
ולימים:
שמוש החמה חצי יום ושמוש
הלבנה חציו, הרי יום
שלם: |
| and years: At the end of 365 days (other
editions: and a 1/4 of a day) they complete their
revolution through the twelve constellations of the
zodiac, which serve them, and that constitutes a year.
(Other editions read: and that is 365 and 1/4 days), and
they return and start a second time to revolve on the
sphere like their first
revolution. |
|
ושנים:
לסוף שלש מאות ששים וחמשה
ימים יגמרו מהלכת בשנים עשר מזלות המשרתים אותם והיא שנה.
(וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן
הראשון): |
|
| 15. And they shall be for luminaries in
the expanse of the heavens to shed light upon the
earth." And it was so. |
|
טו. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת
בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי
כֵן: |
| And they shall be for luminaries:
In addition, they will
serve in this function, viz. to shed light upon the
world. |
|
והיו למאורות:
עוד זאת ישמשו שיאירו
לעולם: |
|
| 16. And God made the two great
luminaries: the great luminary to rule the day and the
lesser luminary to rule the night, and the
stars. |
|
טז. וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים אֶת
שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל
לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן
לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת
הַכּוֹכָבִים: |
| the two great luminaries:
They were created equal,
but the moon was made smaller because it brought charges
and said, “It is impossible for two kings to use the
same crown.” - [from Chullin 60b] Rashi (ad loc.)
explains that this derash is based on the discrepancy of
the two expressions, “the two great luminaries,” which
intimates that the moon was a great luminary, and“the
lesser luminary,” which intimates that the moon was
smaller than the sun. To reconcile this difference, the
Rabbis asserted that the moon was originally created
equal to the sun, but, because of its complaint that the
sun wielded the same power that it wielded, it was
forced to relinquish that
power. |
|
המאורות הגדולים
וגו': שוים נבראו,
ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו
בכתר אחד: |
| and the stars: Because He diminished the moon, He
increased its hosts, to appease it. - [from Gen. Rabbah
46:4 and Chullin 60b] i.e., The stars serve as the
entourage of the moon. When it comes out, they accompany
it, and when it sets, they too set. [Gen. Rabbah ad
loc.] |
|
ואת הכוכבים:
על ידי שמיעט את הלבנה,
הרבה צבאיה להפיס דעתה:
|
|
| 17. And God placed them in the expanse of
the heavens to shed light upon the
earth. |
|
יז. וַיִּתֵּן אֹתָם
אֱ־לֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל
הָאָרֶץ: |
| 18. And to rule over the day and over the
night, and to separate between the light and between the
darkness, and God saw that it was
good. |
|
יח. וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם
וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ
וַיַּרְא אֱ־לֹהִים כִּי
טוֹב: |
| 19. And it was evening, and it was
morning, a fourth day. |
|
יט. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי
בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: |
| 20. And God said, "Let the waters swarm a
swarming of living creatures, and let fowl fly over the
earth, across the expanse of the
heavens." |
|
כ. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף
עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ
הַשָּׁמָיִם: |
| living creatures: That there should be life in
them. |
|
נפש חיה:
שיש בה
חיות: |
| a swarming: Heb. שֶׁרֶץ. Every living thing that
is not much higher than the earth is שֶׁרֶץ; among the
winged creatures, such as flies; among the insects, such
as ants, beetles, and worms; and among the [larger]
creatures, such as the weasel, the mouse, the lizard,
and their like, and so [among] the fishes. [Note that in
most early editions and mss., the reading is וְכָל
הַדָּגִים, and all the fishes (and not וְכֵן
הַדגָּים).] |
|
שרץ:
כל דבר חי שאינו גבוה מן
הארץ קרוי שרץ, בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמלים
וחיפושין ותולעים, ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא
בהם, וכל הדגים: |
|
| 21. And God created the great sea
monsters, and every living creature that crawls, with
which the waters swarmed, according to their kind, and
every winged fowl, according to its kind, and God saw
that it was good. |
|
כא. וַיִּבְרָא אֱ־לֹהִים אֶת
הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה
הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת
כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ־לֹהִים כִּי
טוֹב: |
| the…sea monsters: The great fish in the sea, and in the
words of the Aggadah (B.B. 74b), this refers to the
Leviathan and its mate, for He created them male and
female, and He slew the female and salted her away for
the righteous in the future, for if they would
propagate, the world could not exist because of them.
הַתַּנִינִם is written. [I.e., the final “yud,” which
denotes the plural, is missing, hence the implication
that the Leviathan did not remain two, but that its
number was reduced to one.]- [from Gen. Rabbah 7:4,
Midrash Caseroth V’Yetheroth , Batei Midrashoth, vol 2,
p. 225]. |
|
התנינים:
דגים גדולים שבים. ובדברי
אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה
ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם
בפניהם: |
| living creature: a creature in which there is
life. |
|
נפש החיה:
שיש בה
חיות: |
|
| 22. And God blessed them, saying, "Be
fruitful and multiply, and fill the waters of the seas,
and let the fowl multiply upon the
earth." |
|
כב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם
אֱ־לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם
בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב
בָּאָרֶץ: |
| And…blessed them: Because [people] decimate them and
hunt them and eat them, they required a blessing; and
the beasts also required a blessing, but because the
serpent was destined to be cursed, He did not bless
them, lest he [the serpent] be included. — [from Gen.
Rabbah 11:3, Midrash Tadshe
1] |
|
ויברך אותם:
לפי שמחסרים אותן וצדין
מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה. ואף החיות הוצרכו לברכה,
אלא מפני הנחש שעתיד לקללה, לכך לא ברכן, שלא יהא הוא
בכלל: |
| Be fruitful: [The word פְּרוּ is derived from
פְּרִי, fruit, meaning produce
fruits. |
|
פרו:
לשון פרי, כלומר עשו
פירות: |
| and multiply: If He had said only, “Be fruitful,”
one would beget one and no more.“And multiply” was
therefore said so that one could beget
many. |
|
ורבו:
אם לא אמר אלא פרו היה
אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו שאחד מוליד
הרבה: |
|
| 23. And it was evening, and it was
morning, a fifth day. |
|
כג. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי
בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: |
| 24. And God said, "Let the earth bring
forth living creatures according to their kind, cattle
and creeping things and the beasts of the earth
according to their kind," and it was
so. |
|
כד. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה
וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי
כֵן: |
| Let the earth bring forth:
That is what I explained
[verse 14] that everything was created on the first
[day], and they required only to be brought forth. —
[from Tanchuma Buber, Bereishith
1] |
|
תוצא הארץ:
הוא שפירשתי (פסוק יד)
שהכל נברא מיום ראשון ולא הוצרכו אלא
להוציאם: |
| living creatures: which have life. (See above, verse
20.) |
|
נפש חיה:
שיש בה
חיות: |
| and creeping things: These are the creeping things, which
are low and crawl upon the earth and appear as if they
are dragging along, because their movement is not
discernible. Every expression of רֶמֶשׁ or שֶׁרֶץ [is
translated] in our language [Old French] as conmovres ,
crawling creatures. |
|
ורמש:
הם שרצים שהם נמוכים
ורומשים על הארץ, נראים כאלו נגררים, שאין הלוכן ניכר. כל
לשון רמש ושרץ בלשוננו קונמובר"יש בלע"ז
[רוחשים]: |
|
| 25. And God made the beasts of the earth
according to their kind and the cattle according to
their kind, and all the creeping things of the ground
according to their kind, and God saw that it was
good. |
|
כה. וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים אֶת
חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ
וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא
אֱ־לֹהִים כִּי טוֹב: |
| And… made: He fixed them in their complete form,
and in their full stature. — [from Rosh Hashanah 11a,
Chullin 60a] |
|
ויעש:
תקנם בצביונם
ובקומתן: |
|
| 26. And God said, "Let us make man in our
image, after our likeness, and they shall rule over the
fish of the sea and over the fowl of the heaven and over
the animals and over all the earth and over all the
creeping things that creep upon the
earth." |
|
כו. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ
בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל
הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל
הָאָרֶץ: |
| Let us make man: From here we learn the humility of
the Holy One, blessed be He. Since man was created in
the likeness of the angels, and they would envy him, He
consulted them. And when He judges kings, He consults
with His Heavenly household, for so we find regarding
Ahab, that Micah said to him, (I Kings 22:19): “I saw
the Lord seated on His throne, and all the host of
heaven were standing by Him, on His right and on His
left.” Now do “left” or “right” apply to Him ?! But
rather, [the passage means that] these [angels] were
standing on the right to defend, and these [angels] were
standing on the left to prosecute. Likewise, (Dan.
4:14): “By the decree of the destructive angels is the
matter, and by the word of the holy ones is the edict.”
Here too, He took counsel with His heavenly household.
He said to them, “Among the heavenly beings, there are
some in My likeness. If there are none in My likeness
among the earthly beings, there will be envy among the
creatures of the Creation. ” - [from Tanchuma, Shemoth
18; Gen. Rabbah 8:11,
14:13] |
|
נעשה אדם:
ענותנותו של הקב"ה למדנו
מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם,
וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב
שאמר לו מיכה (מלכים א' כב יט) ראיתי את ה' יושב על כסאו
וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש ימין
ושמאל לפניו, אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה.
וכן (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא,
אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם יש בעליונים
כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה
בראשית: |
| Let us make man: Even though they [the angels] did not
assist Him in His creation, and there is an opportunity
for the heretics to rebel (to misconstrue the plural as
a basis for their heresies), Scripture did not hesitate
to teach proper conduct and the trait of humility, that
a great person should consult with and receive
permission from a smaller one. Had it been written: “I
shall make man,” we would not have learned that He was
speaking with His tribunal, but to Himself. And the
refutation to the heretics is written alongside it [i.
e., in the following verse:]“And God created
(וַיִּבְרָא) ,” and it does not say,“and they created
וַיִּבְרְאוּ.” - [from Gen. Rabbah
8:9] |
|
נעשה אדם:
אף על פי שלא סייעוהו
ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך
ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם
כתב אעשה אדם לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו,
ותשובת המינים כתב בצדו ויברא א-להים את האדם, ולא כתב
ויבראו: |
| in our image: in our
form. |
|
בצלמנו:
בדפוס
שלנו: |
| after our likeness: to understand and to
discern. |
|
כדמותנו:
להבין
ולהשכיל: |
| and they shall rule over the fish:
Heb. וְיִרְדּוּ This
expression contains both the meaning of ruling and the
meaning of subservience. If he merits, he rules over the
beasts and over the cattle. If he does not merit, he
becomes subservient to them, and the beast rules over
him. — [from Gen. Rabbah
8:12] |
|
וירדו בדגת הים:
יש בלשון הזה לשון רידוי
ולשון ירידה, זכה רודה בחיות ובבהמות, לא זכה נעשה ירוד
לפניהם והחיה מושלת בו: |
|
| 27. And God created man in His image; in
the image of God He created him; male and female He
created them. |
|
כז. וַיִּבְרָא אֱ־לֹהִים אֶת
הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ־לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר
וּנְקֵבָה בָּרָא
אֹתָם: |
| And God created man in His image:
In the form that was
made for him, for everything [else] was created with a
command, whereas he [man] was created with the hands (of
God), as it is written (Ps. 139:5): “and You placed Your
hand upon me.” Man was made with a die, like a coin,
which is made by means of a die, which is called coin in
Old French. And so Scripture states (Job 38:14): “The
die changes like clay.” - [from Letters of Rabbi Akiva ,
second version; Mid. Ps. 139:5; Sanh.
38a] |
|
ויברא א-להים את
האדם בצלמו: בדפוס העשוי
לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר (תהלים קלט ה)
ותשת עלי כפכה, נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם
שקורין קוי"ן בלע"ז [מטבע] וכן הוא אומר (איוב לח יד)
תתהפך כחומר חותם: |
| in the image of God He created him:
It explains to you that
the image that was prepared for him was the image of the
likeness of his Creator. — [from B.B.
58a] |
|
בצלם א-להים ברא
אותו: פירש לך שאותו צלם
המתוקן לו צלם דיוקן יצורו
הוא: |
| male and female He created them:
Yet further (2:21)
Scripture states: “And He took one of his ribs, etc.”
The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 8:1, Ber. 61a, Eruvin
18a) explains that He originally created him with two
faces, and afterwards, He divided him. The simple
meaning of the verse is that here Scripture informs you
that they were both created on the sixth [day], but it
does not explain to you how they were created, and it
explains [that] to you elsewhere. — [from Baraitha of
the Thirty Two Methods , Method
13] |
|
זכר ונקבה ברא
אותם: ולהלן הוא אומר
(בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו
שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא,
כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן
ופירש לך במקום אחר: |
|
| 28. And God blessed them, and God said to
them, "Be fruitful and multiply and fill the earth and
subdue it, and rule over the fish of the sea and over
the fowl of the sky and over all the beasts that tread
upon the earth. " |
|
כח. וַיְבָרֶךְ אֹתָם
אֱ־לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ־לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ
וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת
הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת
עַל הָאָרֶץ: |
| and subdue it: The“vav” [in וְכִבְשֻׁהָ is missing,
[allowing the word to be read וְכִבְשָׁה, the masculine
singular imperative] to teach you that the male subdues
the female that she should not be a gadabout (Gen.
Rabbah 8:12), and it is also meant to teach you that the
man, whose way it is to subdue, is commanded to
propagate, but not the woman (Yev. Yev.
65b). |
|
וכבשה:
חסר וי"ו, ללמדך שהזכר
כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית, ועוד ללמדך שהאיש שדרכו
לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא
האשה: |
|
| 29. And God said, "Behold, I have given
you every seed bearing herb, which is upon the surface
of the entire earth, and every tree that has seed
bearing fruit; it will be yours for
food. |
|
כט. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים
הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר
בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה
לְאָכְלָה: |
| 30. And to all the beasts of the earth
and to all the fowl of the heavens, and to everything
that moves upon the earth, in which there is a living
spirit, every green herb to eat," and it was
so. |
|
ל. וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ
וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב
לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן: |
| it will be yours for food. And to
all the beasts of the earth: He equated cattle and the beasts to
them [to man] regarding the food [that they were
permitted to eat]. He did not permit Adam and his wife
to kill a creature and to eat its flesh; only every
green herb they were all permitted to eat equally. When
the sons of Noah came, He permitted them to eat flesh,
as it is said (below 9:3): “Every creeping thing that is
alive, etc.” Like the green herbs, which I permitted to
the first man, I have given you everything. — [from
Sanh. 59b] |
|
לכם יהיה לאכלה.
ולכל חית הארץ: השוה להם
הכתוב בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה
ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח
התיר להם בשר, שנאמר (להלן ט ג) כל רמש אשר הוא חי וגו'
כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את
כל: |
|
| 31. And God saw all that He had made, and
behold it was very good, and it was evening and it was
morning, the sixth day. |
|
לא. וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת
כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם
הַשִּׁשִּׁי: |
| the sixth day: Scripture added a “hey” on the sixth
[day], at the completion of the Creation, to tell us
that He stipulated with them, [“you were created] on the
condition that Israel accept the Five Books of the
Torah.” [The numerical value of the “hey” is five.]
(Tanchuma Bereishith 1). Another explanation for “the
sixth day” : They [the works of creation] were all
suspended until the “sixth day,” referring to the sixth
day of Sivan, which was prepared for the giving of the
Torah (Shab. 88a). [The“hey” is the definite article,
alluding to the well-known sixth day, the sixth day of
Sivan, when the Torah was given (ad
loc.).] |
|
יום הששי:
הוסיף ה' בששי בגמר מעשה
בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה
חומשי תורה. דבר אחר יום הששי כולם תלוים ועומדים עד יום
הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן
תורה: |
|
Chapter
2
| 1. Now
the heavens and the earth were completed and all their
host. |
|
א. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם
וְהָאָרֶץ וְכָל
צְבָאָם: |
| 2. And
God completed on the seventh day His work that He did,
and He abstained on the seventh day from all His work
that He did. |
|
ב. וַיְכַל אֱ־לֹהִים
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ
אֲשֶׁר עָשָׂה: |
| And God completed on the seventh
day: Rabbi Simon said:
[A human being of] flesh and blood, who cannot [exactly]
know his times and his moments, must add from the
profane to the holy [i.e., he must add some time to the
Sabbath.] The Holy One, blessed be He, Who knows His
times and His moments [exactly], entered it [the
Sabbath] within a hairbreadth, and it therefore appeared
as if He completed it [His work] on that day. Another
explanation: What was the world lacking? Rest. The
Sabbath came, and so came rest. The work was completed
and finished. — [from Gen. Rabbah
10:9] |
|
ויכל א-להים ביום
השביעי: רבי שמעון אומר
בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על
הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה
כאלו כלה בו ביום. דבר אחר מה היה העולם חסר, מנוחה, באת
שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה
המלאכה: |
|
| 3. And
God blessed the seventh day and He hallowed it, for
thereon He abstained from all His work that God created
to do. |
|
ג. וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת
יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת
מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים
לַעֲשׂוֹת: |
| And…blessed…and hallowed:
He blessed it with
manna, for on all the days of the week, it descended for
them [in the amount of] an omer per person, whereas on
the sixth day,[each one received] a double portion. And
He hallowed it with manna, that it did not descend at
all on the Sabbath. This verse is written with reference
to the future. — [from Gen. Rabbah
11:2] |
|
ויברך ויקדש:
ברכו במן שכל ימות השבת
היה יורד להם עומר לגלגלת ובששי לחם משנה, וקדשו במן שלא
ירד בו מן כלל והמקרא כתוב על שם
העתיד: |
| that God created to do: The work that was fit to be done on
the Sabbath, He doubled up and did it on the sixth
[day], as is explained in Genesis Rabbah
(11:9). |
|
אשר ברא א-להים
לעשות: המלאכה שהיתה
ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי, כמו שמפורש בבראשית רבה
(יא י): |
|
2nd
Portion
Chapter
2
| 4. These are the generations of the
heavens and the earth when they were created, on the day
that the Lord God made earth and
heaven. |
|
ד. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת
יְ־הֹוָ־ה אֱ־לֹהִים אֶרֶץ
וְשָׁמָיִם: |
| These: mentioned
above. |
|
אלה:
האמורים
למעלה: |
| when they were created, on the day
that the Lord…made: This
teaches you that they were all created on the first day
(Gen. Rabbah 12:4). Another explanation of the word
בְּהִבָּרְאָם He created them with the letter “hey,” as
it is written (Isa. 26:4):“for in Yah (יָה) , the Lord,
is the Rock of eternity.” With these two letters [“yud”
and “hey”] of the Name, He fashioned two worlds, and it
teaches you here that this world was created with a
“hey” (Men. 29b). (Other editions: It intimates that
just as the “hey” is open at the bottom, so is the world
open for the repentant. The World to Come was created
with a “yud,” to tell you that the righteous at that
[future] time, will be few as a “yud,” which is the
smallest of the letters.) This intimates that the wicked
will descend below to see the netherworld, like the
[letter]“hey,” which is closed on all sides and open at
the bottom, for them [the wicked] to descend through
there. — [from Gen. Rabbah
12:10] |
|
תולדות השמים
והארץ בהבראם ביום עשות ה': למדך שכלם נבראו ביום ראשון. דבר אחר
בהבראם, בה' בראם שנאמר (ישעיה כו ד) ביה ה' צור עולמים
בשני אותיות הללו של השם יצר שני עולמים, ולמדך כאן שהעולם
הזה נברא בה"א (רמז כמו שה"א פתוחה למטה, כך העולם פתוח
לשבים בתשובה. ועולם הבא נברא ביו"ד לומר שצדיקים שבאותו
זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה באותיות). רמז שירדו הרשעים
למטה לראות שחת כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה
לרדת דרך שם: |
|
| 5. Now
no tree of the field was yet on the earth, neither did
any herb of the field yet grow, because the Lord God had
not brought rain upon the earth, and there was no man to
work the soil. |
|
ה. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה
טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם
יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְ־הֹוָ־ה אֱ־לֹהִים עַל
הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת
הָאֲדָמָה: |
| was yet on the earth: Every טֶרֶם in Scripture has the
meaning of “not yet,” and it does not mean“before,” and
it cannot be made into a verb form, to say הִטְרִים, as
one says הִקְדִּים This verse proves this, as well as
another verse (Exod. 9:30):“ כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, You
will not yet fear.” This verse too should be explained
to mean that [no tree] was yet on the earth (Targum
Onkelos). When the creation of the world was completed
on the sixth day, before man was created, no herb of the
field had yet grown. And on the third [day], where it is
written:“Let the earth bring forth,” they [the plants]
had not yet emerged, but they stood at the entrance of
the ground until the sixth day. And why? Because He had
not caused it to rain, because there was no man to work
the soil, and no one recognized the benefit of rain, but
when man came and understood that they were essential to
the world, he prayed for them, and they fell, and the
trees and the herbs sprouted. — [from Chul.
60b] |
|
טרם יהיה בארץ:
כל טרם שבמקרא לשון עד לא
הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר
הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט ל) כי טרם תיראון,
עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה
בריאת העולם בששי קודם שנברא
אדם: |
| the Lord God: יהוה is His name. אלֹהִים [means]
that He is the Ruler and Judge over the entire world,
and so is this defined everywhere according to its
simple meaning: the Lord (אלֹהִים), Who is Ruler and
Judge (יהוה) . |
|
וכל עשב השדה טרם
יצמח: עדיין לא צמח,
ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום
ששי: |
|
| 6. And
a mist ascended from the earth and watered the entire
surface of the ground. |
|
ו. וְאֵד יַעֲלֶה מִן
הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי
הָאֲדָמָה: |
| And a mist ascended: Concerning the creation of man, He
brought up the [waters of the] deep and watered the
clouds to soak the earth, and man was created; like the
baker, who puts water [into the flour] and afterwards
kneads the dough. Here too, “He watered,” and
afterwards, “He formed” [man]. — [from Exod. Rabbah
30:113; Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch.
5] |
|
ואד יעלה:
לענין בריאתו של אדם,
העלה את התהום והשקה העננים לשרות העפר ונברא אדם, כגבל זה
שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן והשקה ואחר כך
וייצר: |
|
| 7. And
the Lord God formed man of dust from the ground, and He
breathed into his nostrils the soul of life, and man
became a living soul. |
|
ז. וַיִּיצֶר יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח
בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ
חַיָּה: |
| formed: [וַיִּיצֶר, with two “yuds,” hints
at] two creations, a creation for this world and a
creation for the [time of the] resurrection of the dead,
but in connection with the animals, which do not stand
in judgment, two“yuds” are not written in [the word
וַיִּצֶר describing their creation. — [from Tan. Tazria
1] |
|
וייצר:
שתי יצירות, יצירה לעולם
הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא
נכתב ביצירה שני
יודי"ן: |
| dust from the ground: He gathered dust from the entire
earth, from the four directions, so that wherever he
[man] would die, it [the earth] would accept him for
burial (Tan. Pekudei 3). Another explanation: He took
his dust from the place of which it is said (Exod.
20:24): “You shall make Me an altar of earth.” If only
it would be an atonement for him, so that he might
endure! (Gen. Rabbah
14:8) |
|
עפר מן האדמה:
צבר עפרו מכל האדמה מארבע
רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל
עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, אמר
הלואי תהיה לו כפרה ויוכל
לעמוד: |
| and He breathed into his nostrils:
He made him of earthly
matter and of heavenly matter: the body of earthly
matter the soul of heavenly matter. Because on the first
day, heaven and earth were created. On the second day,
He created the firmament for the heavenly beings; on the
third day [He commanded], “and let the dry land appear,”
for the earthly beings; on the fourth day, He created
luminaries for the heavenly beings; on the fifth day,
[He commanded],“Let the waters swarm,” for the earthly
beings; on the sixth day, it became necessary to create
for both the heavenly and the earthly beings, for if
not, there would be jealousy in the Creation, for these
would exceed those by the creation of one day. — [from
Gen. Rabbah 12:8] |
|
ויפח באפיו:
עשאו מן התחתונים ומן
העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום
ראשון נבראו שמים וארץ. בשני ברא רקיע לעליונים. בשלישי
תראה היבשה לתחתונים. ברביעי ברא מאורות לעליונים. בחמישי
ישרצו המים לתחתונים, הוזקק הששי לבראות בו בעליונים
ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים
על אלו בבריאת יום אחד: |
| a living soul: Cattle and beasts were also called
living souls, but this one of man is the most alive of
them all, because he was additionally given intelligence
and speech. |
|
לנפש חיה:
אף בהמה וחיה נקראו נפש
חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה
ודבור: |
|
| 8. And
the Lord God planted a garden in Eden from the east, and
He placed there the man whom He had
formed. |
|
ח. וַיִּטַּע יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת
הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: |
| from the east: Heb. מִקֶּדֶם. In the east of Eden,
He planted the garden (Midrash Konen). Now if you ask:
It has already been stated (above 1:27): “And He created
man, etc.!” I saw in the Baraitha of Rabbi Eliezer the
son of Rabbi Jose the Galilean concerning the thirty-two
principles by which the Torah is expounded, and this is
one of them [method 13]: A general statement followed by
a specific act, the latter constitutes a specific
[clarification] of the first [general statement]. “And
He created man.” This is a general statement. It left
obscure whence he was created, and it left His deeds
obscure [i.e., how God created man]. The text repeats
and explains: “And the Lord God formed, etc.,” and He
made the Garden of Eden grow for him, and He placed him
in the Garden of Eden, and He caused a deep sleep to
fall upon him. The listener may think that this is
another story, but it is only the detailed account of
the former. Likewise, in the case of the animal,
Scripture repeats and writes (below verse 19): “And the
Lord God formed from the ground all the beasts of the
field,” in order to explain, “and He brought [them] to
man” to name them, and to teach about the fowl, that
they were created from the
mud. |
|
מקדם:
במזרחו של עדן נטע את
הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב (לעיל א כז) ויברא א-להים את
האדם וגו'. ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי
הגלילי משלושים ושתים מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן כלל
שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. ויברא את האדם זהו כלל,
סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש וייצר ה' א-להים
וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה,
השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן
אצל הבהמה חזר וכתב ויצר ה' א-להים מן האדמה כל חית השדה
(ב יט), כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם, וללמד על העופות
שנבראו מן הרקק: |
|
| 9. And
the Lord God caused to sprout from the ground every tree
pleasant to see and good to eat, and the Tree of Life in
the midst of the garden, and the Tree of Knowledge of
good and evil. |
|
ט. וַיַּצְמַח יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה
וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ
הַדַּעַת טוֹב וָרָע: |
| And…caused to sprout: Scripture speaks about the Garden. —
[from Gen. Rabbah 13:1] |
|
ויצמח:
לענין הגן הכתוב
מדבר: |
| in the midst of the garden:
i.e., in the middle of
the Garden. — [from
Targumim] |
|
בתוך הגן:
באמצע: |
|
| 10. And a river flowed out of Eden to
water the garden, and from there it separated and became
four heads. |
|
י. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן
לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה
לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: |
| 11. The name of one is Pishon; that is
the one that encompasses all the land of Havilah, where
there is gold. |
|
יא. שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן
הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם
הַזָּהָב: |
| Pishon: This is the Nile, the river of Egypt,
and because its waters are blessed, and they rise and
water the land, it is called Pishon, like (Hab.
1:8):“and their riders shall increase (וּפָשׁוּ) .”
(Unknown midrash, quoted by Zeror Hamor, below 41:1,
Letters of Rabbi Akiva). Another explanation: [It is
called] Pishon because it causes flax (פִשְׁתָן) to
grow, as is stated in reference to Egypt (Isa.
19:9):“And those who work at flax (פִּשְׁתִּים)…shall be
ashamed” (Gen. Rabbah
16:2). |
|
פישון:
הוא נילוס נהר מצרים ועל
שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו
ופשו פרשיו. דבר אחר פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים
(ישעיה יט ט) ובושו עובדי
פשתים: |
|
| 12. And the gold of that land is good;
there is the crystal and the onyx
stone. |
|
יב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא
טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן
הַשֹּׁהַם: |
| 13. And the name of the second river is
Gihon; that is the one that encompasses all the land of
Cush. |
|
יג. וְשֵׁם הַנָּהָר
הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ
כּוּשׁ: |
| Gihon: [It is named thus because] it flowed
and roared, and its roaring was very great, like (Exod.
21: 28):“If an [ox] gore (יִגַח),” for he gores and goes
along and roars. |
|
גיחון:
שהיה הולך והומה והמייתו
גדולה מאד, כמו (שמות כא כח) כי יגח, שמנגח והולך
והומה: |
|
| 14. And the name of the third river is
Tigris; that is the one that flows to the east of
Assyria, and the fourth river that is the
Euphrates. |
|
יד. וְשֵׁם הַנָּהָר
הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר
וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא
פְרָת: |
| Tigris: Heb. חִדֶּקֶל, [thus called] because
its waters are sharp (חַד) and light (קַל). - [from Ber.
59b.] |
|
חדקל:
שמימיו חדין
וקלין: |
| Euphrates: Heb. פְרָת [thus called] because its
waters are fruitful (פָרִין) and increase abundantly,
and make people healthy (Bech. 55b, Keth.
77b). |
|
פרת:
שמימיו פרין ורבין ומברין
את האדם: |
| Cush and Assyria: These did not exist as yet, and
Scripture wrote [their names] based on [the fact that
they will exist in] the future. — [from Keth.
10b] |
|
כוש ואשור:
עדיין לא היו, וכתב המקרא
על שם העתיד: |
| to the east of Assyria: Heb. קִדְמַת To the east of Assyria.
— [from Targum Onkelos] |
|
קדמת אשור:
למזרחה של
אשור: |
| that is the Euphrates: The most important of all [the
rivers] (Gen. Rabbah 16:3), [because it is] mentioned in
conjunction with the Land of Israel (Shev.
47b). |
|
הוא פרת:
החשוב על כולם, הנזכר על
שם ארץ ישראל: |
|
| 15. Now the Lord God took the man, and He
placed him in the Garden of Eden to work it and to guard
it. |
|
טו. וַיִּקַּח יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן
לְעָבְדָהּ
וּלְשָׁמְרָהּ: |
| took: He took him with pleasant words and
enticed him to enter. — [Gen. Rabbah
16:5] |
|
ויקח:
לקחו בדברים נאים ופתהו
ליכנס: |
|
| 16. And the Lord God commanded man,
saying, "Of every tree of the garden you may freely
eat. |
|
טז. וַיְצַו יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל
תֹּאכֵל: |
| 17. But of the Tree of Knowledge of good
and evil you shall not eat of it, for on the day that
you eat thereof, you shall surely
die." |
|
יז. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב
וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ
מִמֶּנּוּ מוֹת
תָּמוּת: |
| 18. And the Lord God said, "It is not
good that man is alone; I shall make him a helpmate
opposite him." |
|
יח. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ
עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: |
| It is not good, etc.: [Gen. Rabbah] Lest they [people] say,
“There are two dominions: the Holy One, blessed be He,
is alone among the heavenly beings, and He has no mate,
and this one [man] among the earthly creatures, has no
mate.” |
|
לא טוב היות
וגו': שלא יאמרו שתי
רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד
בתחתונים ואין לו זוג: |
| a helpmate opposite him:
If he is worthy, she
will be a helpmate. If he is not worthy, she will be
against him, to fight him. — [from Gen. Rabbah 17:3,
Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 12. See also Yev.
63a] |
|
עזר כנגדו:
זכה עזר, לא זכה כנגדו
להלחם: |
|
| 19. And the Lord God formed from the
earth every beast of the field and every fowl of the
heavens, and He brought [it] to man to see what he would
call it, and whatever the man called each living thing,
that was its name. |
|
יט. וַיִּצֶר יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל
עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה
יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ
חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: |
| And God formed from the earth:
This “forming” is
identical with the “making” mentioned above (1:25): “And
God made the beasts of the earth, etc.” But it comes
here to explain that the fowl were created from the mud,
because it stated above that they were created from the
water, and here it states that they were created from
the earth (Chul. 27b). It also teaches you here that at
the time of their forming, immediately on that day, He
brought them to man to name them (Avoth d’Rabbi Nathan,
ch. 1). And in the words of the Aggadah [Gen. Rabbah
17:4], this יְצִירה has the meaning of domination and
conquest, like (Deut. 20:19):“When you besiege (תָצוּר)
a city,” meaning that He subjugated them under man’s
dominion. |
|
ויצר וגו' מן
האדמה: היא יצירה היא
עשייה האמורה למעלה (לעיל א כה) ויעש א-להים את חית הארץ
וגו', אלא בא ופירש שהעופות מן הרקק נבראו, לפי שאמר למעלה
מן המים נבראו וכאן אמר מן הארץ נבראו. ועוד למדך כאן
שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם.
ובדברי אגדה יצירה זו לשון רידוי וכבוש, כמו (דברים כ יט)
כי תצור אל עיר, שכבשן תחת ידו של
אדם: |
| and whatever the man called each
living thing.: Transpose
it and explain it: Every living creature to which man
would give a name-that was to be its name
forever. |
|
וכל אשר יקרא לו
האדם נפש חיה וגו': סרסהו
ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו
לעולם: |
|
3rd
Portion
Chapter
2
| 20. And man named all the cattle and the
fowl of the heavens and all the beasts of the field, but
for man, he did not find a helpmate opposite
him. |
|
כ. וַיִּקְרָא הָאָדָם
שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל
חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר
כְּנֶגְדּוֹ: |
| 21. And the Lord God caused a deep sleep
to fall upon man, and he slept, and He took one of his
sides, and He closed the flesh in its
place. |
|
כא. וַיַּפֵּל יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח
אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר
תַּחְתֶּנָּה: |
| And the Lord God caused a deep sleep
to fall: [Gen. Rabbah
17:4] When He brought them [the animals], He brought
before him of every species, male and female. He (Adam)
said, “Everyone has a mate, but I have no mate.”
Immediately,“And God caused to
fall.” |
|
ולאדם לא מצא
עזר. ויפל ה' א-להים תרדמה: כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר
ונקבה, אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד
ויפל: |
| of his sides: Heb. מִצַּלְעֹתיו, of his sides, like
(Exod. 26:20):“And for the side (וּלְצֶלַע) of the
Tabernacle.” This coincides with what they [the Rabbis]
said: They were created with two faces. — [from Gen.
Rabbah 8:1] See also Eruvin 18a, Ber.
61a. |
|
מצלעותיו:
מסטריו, כמו (שמות כו כ)
ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים
נבראו: |
| and He closed: the place of the incision. — [from
Ber. 61a, Eruv. 18a] |
|
ויסגר:
מקום
החתך: |
| and he slept, and He took:
So that he should not
see the piece of flesh from which she was created, lest
she be repulsive to him. — [from Sanh.
39a] |
|
ויישן ויקח:
שלא יראה חתיכת הבשר
שממנו נבראת ותתבזה
עליו: |
|
| 22. And the Lord God built the side that
He had taken from man into a woman, and He brought her
to man. |
|
כב. וַיִּבֶן יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם
לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל
הָאָדָם: |
| [And He] built: [He made her] like a building, broad
at the bottom and narrow at the top, so that she can
carry a fetus, like a storehouse of wheat, which is
broad at the bottom and narrow on top, so that its
burden should not weigh on its walls. — [from Ber. 61a,
Eruv. 18a] |
|
ויבן:
כבנין, רחבה מלמטה וקצרה
מלמעלה לקבל הולד, כאוצר של חטים שהוא רחב מלמטה וקצר
מלמעלה, שלא יכביד משאו על
קירותיו: |
| [And He] built the side…into a
woman: lit. to a woman,
to become a woman, like (Jud. 8:27):“and Gideon made it
into an ephod,” to be an
ephod. |
|
ויבן וגו' את
הצלע וגו' לאשה: להיות
אשה, כמו (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד, להיות
אפוד: |
|
| 23. And man said, "This time, it is bone
of my bones and flesh of my flesh. This one shall be
called ishah (woman) because this one was taken from ish
(man)." |
|
כג. וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת
הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת
יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה
זֹּאת: |
| This time: This teaches us that Adam came to all
the animals and the beasts [in search of a mate], but he
was not satisfied until he found Eve. — [from Yev.
63a] |
|
זאת הפעם:
מלמד שבא אדם על כל בהמה
וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על
חוה: |
| This one shall be called ishah
because, from ish: One
expression coincides with the other [i. e., the words
אִישׁ and words אִשָּׁה have the same root]. From here
is derived that the world was created with the Holy
Tongue. — [from Gen. Rabbah
18:4] |
|
לזאת יקרא אשה כי
מאיש וגו': לשון נופל על
לשון, מכאן שנברא העולם בלשון
הקדש: |
|
| 24. Therefore, a man shall leave his
father and his mother, and cleave to his wife, and they
shall become one flesh. |
|
כד. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ
אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ
לְבָשָׂר אֶחָד: |
| Therefore, a man shall leave:
The Divine Spirit says
this, to prohibit forbidden unions to the Noahides. —
[from Sanh. 58a] |
|
על כן יעזב איש:
רוח הקודש אומרת כן,
לאסור על בני נח את
העריות: |
| one flesh: The fetus is formed by them both, and
there [in the child] their flesh becomes one. — [from
Sanh. 58a] |
|
לבשר אחד:
הולד נוצר על ידי שניהם,
ושם נעשה בשרם אחד: |
|
| 25. Now they were both naked, the man and
his wife, but they were not
ashamed. |
|
כה. וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם
עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא
יִתְבֹּשָׁשׁוּ: |
| but they were not ashamed:
for they did not know
the way of modesty, to distinguish between good and evil
(Gen. Rabbah) (Targum Yerushalmi), and even though
knowledge was granted him to call [all the creatures]
names, he was not imbued with the evil inclination until
he ate of the tree, and the evil inclination entered
into him, and he knew the difference between good and
evil (Gen. Rabbah) (Zohar, vol. 1, 36b; Mid. Tadshei
7). |
|
ולא יתבוששו:
שלא היו יודעים דרך
צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות
שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע
וידע מה בין טוב לרע: |
|
Chapter
3
| 1. Now
the serpent was cunning, more than all the beasts of the
field that the Lord God had made, and it said to the
woman, "Did God indeed say, 'You shall not eat of any of
the trees of the garden?'" |
|
א. וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם
מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר
אֱ־לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ
הַגָּן: |
| Now the serpent was cunning:
What is the connection
of this matter here? Scripture should have juxtaposed
(below verse 21): “And He made for Adam and for his wife
shirts of skin, and He dressed them.” But it teaches you
as a result of what plan the serpent thrust himself upon
them. He saw them naked and engaging in intercourse
before everyone’s eyes, and he desired her. — [from Gen.
Rabbah 18:6] |
|
והנחש היה ערום:
מה ענין זה לכאן היה לו
לסמוך (פסוק כא) ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. אלא
למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים
בתשמיש לעין כל ונתאוה
לה: |
| cunning, more than all: Commensurate with its cunning and its
greatness, was its downfall- [it was] cunning, more than
all, [and it was] cursed, more than all. — [from Gen.
Rabbah 19:1] |
|
ערום מכל:
לפי ערמתו וגדולתו היתה
מפלתו, ערום מכל, ארור
מכל: |
| Did…indeed say, etc.: Did He say to you, “You shall not eat
of any, etc.?” Even though he saw them eating of the
other fruits, he spoke to her at length in order that
she answer him and come to speak of that tree. — [from
Pirkei d’Rabbi Eliezer , ed. Horowitz, ch. 13; Avoth
d’Rabbi Nathan , ch. 1] |
|
אף כי אמר וגו':
שמא אמר לכם לא תאכלו מכל
וגו' - ואף על פי שראה אותם אוכלים משאר פירות, הרבה עליה
דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו
העץ: |
|
| 2. And
the woman said to the serpent, "Of the fruit of the
trees of the garden we may eat. |
|
ב. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל
הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן
נֹאכֵל: |
| 3. But
of the fruit of the tree that is in the midst of the
garden, God said, "You shall not eat of it, and you
shall not touch it, lest you
die.'" |
|
ג. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר
בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ־לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ
וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן
תְּמֻתוּן: |
| and you shall not touch it:
She added to the
command; therefore, she came to diminish it. That is
what is stated (Prov. 30:6): “Do not add to His words.”
- [from Sanh. 29a] |
|
ולא תגעו בו:
הוסיפה על הצווי, לפיכך
באה לידי גרעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על
דבריו: |
|
| 4. And
the serpent said to the woman, "You will surely not
die. |
|
ד. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל
הָאִשָּׁה לֹא מוֹת
תְּמֻתוּן: |
| You will surely not die:
He pushed her until she
touched it. He said to her, “Just as there is no death
in touching, so is there no death in eating” (Gen.
Rabbah 19:3). |
|
לא מות תמתון:
דחפה עד שנגעה בו, אמר לה
כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה
באכילה: |
|
| 5. For
God knows that on the day that you eat thereof, your
eyes will be opened, and you will be like angels,
knowing good and evil." |
|
ה. כִּי יֹדֵעַ אֱ־לֹהִים
כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם
וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב
וָרָע: |
| For God knows: Every craftsman hates his fellow
craftsmen. He [God] ate of the tree and created the
world (Gen. Rabbah 19:4). |
|
כי יודע:
כל אומן שונא את בני
אומנתו, מן העץ אכל וברא את
העולם: |
| and you will be like angels:
Creators of worlds. —
[from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch.
13] |
|
והייתם כא-להים:
יוצרי
עולמות: |
|
| 6. And
the woman saw that the tree was good for food and that
it was a delight to the eyes, and the tree was desirable
to make one wise; so she took of its fruit, and she ate,
and she gave also to her husband with her, and he
ate. |
|
ו. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי
טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ
וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ
וַיֹּאכַל: |
| And the woman saw: She understood the words of the
serpent and they appealed to her; so she believed him
(Gen. Rabbah 19:4). |
|
ותרא האשה:
ראתה דבריו של נחש והנאו
לה והאמינתו: |
| that the tree was good: to [cause them to] be like
angels. |
|
כי טוב העץ:
להיות
כא-להים: |
| and that it was a delight to the
eyes: As he had said to
her, “and your eyes will be
opened.” |
|
וכי תאוה הוא
לעינים: כמו שאמר לה
ונפקחו עיניכם: |
| and that the tree was desirable to
make one wise: As he
said to her, “knowing good and
evil.” |
|
ונחמד להשכיל:
כמו שאמר לה יודעי טוב
ורע: |
| and she gave also to her husband:
lest she die and he live
and marry someone else. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer ,
ch. 13] |
|
ותתן גם לאשה
עמה: שלא תמות היא ויחיה
הוא, וישא אשה אחרת: |
| also: to include the cattle and beasts -
[from Gen. Rabbah 19:5]. |
|
גם: לרבות כל בהמה
וחיה: |
|
| 7. And
the eyes of both of them were opened, and they knew that
they were naked, and they sewed fig leaves and made
themselves girdles. |
|
ז. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי
שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ
עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם
חֲגֹרֹת: |
| And…were opened: Scripture is referring to wisdom, and
not to actual vision, and the end of the verse proves
this. — [from Gen. Rabbah
19:7] |
|
ותפקחנה עיני
שניהם: לענין החכמה דבר
הכתוב ולא לענין ראיה ממש, וסוף המקרא
מוכיח: |
| and they knew that they were naked:
Even a blind man knows
when he is naked! What then is the meaning of “and they
knew that they were naked” ? They had one commandment in
their possession, and they became denuded of
it. |
|
וידעו כי ערומים
הם: אף הסומא יודע כשהוא
ערום, אלא מהו וידעו כי עירומים הם, מצוה אחת היתה בידם
ונתערטלו הימנה: |
| fig leaves: That is the tree of which they had
eaten. With that which they had sinned, they were
rectified, but the other trees prevented them from
taking their leaves. — [from Ber. 40a, Sanh. 70b] Now
why was the tree not identified? Because the Holy One,
blessed be He, does not wish to grieve any creature, so
that [others] should not put it to shame and say, “This
is [the tree] because of which the world suffered.”
(Midrash of Rabbi Tanchuma, Vayera 14, Buber
32). |
|
עלה תאנה:
הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר
שנתקלקלו בו נתקנו, אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם.
ומפני מה לא נתפרסם העץ, שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא
יכלימוהו ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו. מדרש רבי תנחומא
(וירא יד): |
|
| 8. And
they heard the voice of the Lord God going in the garden
to the direction of the sun, and the man and his wife
hid from before the Lord God in the midst of the trees
of the garden. |
|
ח. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל
יְ־הֹוָ־ה אֱ־לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ
הַגָּן: |
| And they heard: There are many Aggadic midrashim, and
our Sages already arranged them in their proper order in
Genesis Rabbah and in other midrashim, but I have come
only [to teach] the simple meaning of the Scripture and
such Aggadah that clarifies the words of the verses,
each word in its proper
way. |
|
וישמעו:
יש מדרשי אגדה רבים וכבר
סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ו) ובשאר מדרשות
ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא
דבר דבור על אופניו. ומשמעו, שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך
בגן: |
| And they heard: What did they hear? They heard the
voice of the Holy One, blessed be He, which was going in
the garden. — [from Gen. Rabbah
19:7] |
|
לרוח היום:
לאותו רוח שהשמש באה משם
וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו
בעשירית: |
| to the direction of the sun:
To that direction in
which the sun sets, and this is the west, for toward
evening, the sun is in the west, and they sinned in the
tenth [hour]. — [from Gen. Rabbah 19:8, Sanh.
38b] |
|
: |
|
| 9. And
the Lord God called to man, and He said to him, "Where
are you?" |
|
ט. וַיִּקְרָא יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ
אַיֶּכָּה: |
| Where are you: He knew where he was, but [He asked
him this] in order to enter into conversation with him,
lest he be frightened to answer if He should punish him
suddenly (Tanchuma Tazria 9). So with Cain, He said to
him (below 4:9): “Where is your brother Abel?” And so
with Balaam (Num. 22:9): “Who are these men with you?”
for the purpose of entering a conversation with them,
and so with Hezekiah, in regard to the emissaries of
Merodach Baladan (Isa. 39:3) (Gen. Rabbah
19:11). |
|
איכה:
יודע היה היכן הוא, אלא
ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום.
וכן בקין (בראשית ד ט) אמר לו אי הבל אחיך, וכן בבלעם
(במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך, ליכנס עמהם בדברים, וכן
בחזקיה בשלוחי (אויל) מרודך בלאדן (ישעיה לט
א): |
|
| 10. And he said, "I heard Your voice in
the garden, and I was afraid because I am naked; so I
hid." |
|
י. וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ
שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי
וָאֵחָבֵא: |
| 11. And He said, "Who told you that you
are naked? Have you eaten from the tree of which I
commanded you not to eat?" |
|
יא. וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד
לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ
לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ
אָכָלְתָּ: |
| Who told you: From where do you know what shame
there is in standing
naked? |
|
מי הגיד לך:
מאין לך לדעת מה בשת יש
בעומד ערום: |
| from the tree?: Heb. הִמִן. This is in the
interrogative sense. |
|
המן העץ:
בתמיה: |
|
| 12. And the man said, "The woman whom You
gave [to be] with me she gave me of the tree; so I
ate." |
|
יב. וַיֹּאמֶר הָאָדָם
הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן
הָעֵץ וָאֹכֵל: |
| whom You gave [to be] with me:
Here he [Adam] showed
his ingratitude. — [from Avodah Zarah
5b] |
|
אשר נתת עמדי:
כאן כפר
בטובה: |
|
| 13. And the Lord God said to the woman,
"What is this that you have done?" And the woman said,
"The serpent enticed me, and I
ate." |
|
יג. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר
הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי
וָאֹכֵל: |
| enticed me: Heb. הִשִׁיאַנִי deceived me, like
(II Chron. 32:15):“Let Hezekiah not deceive (יַשִּׁיא)
you.” - [from Gen. Rabbah
19:2] |
|
השיאני:
הטעני כמו (דה"י ב' לב
טו) אל ישיא אתכם
חזקיהו: |
|
| 14. And the Lord God said to the serpent,
"Because you have done this, cursed be you more than all
the cattle and more than all the beasts of the field;
you shall walk on your belly, and you shall eat dust all
the days of your life. |
|
יד. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר
אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל
גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי
חַיֶּיךָ: |
| Because you have done this:
From here [we learn]
that we may not intercede in favor of one who entices
people [to idolatry], for had He asked him, “Why did you
do this?” he could have answered, “The words of the
master and the words of the pupil-whose words do we
obey?” [i.e., Adam and Eve should have obeyed God rather
than the serpent!]- [from Sanh.
29a] |
|
כי עשית זאת:
מכאן שאין מהפכים בזכותו
של מסית, שאילו שאלו למה עשית זאת, היה לו להשיב דברי הרב
ודברי התלמיד דברי מי
שומעין: |
| more than all the cattle and more
than all the beasts of the field: If he was cursed more than the cattle
[whose gestation period is long], he was surely cursed
more than the beasts [whose gestation period is
comparatively shorter]. Our Rabbis established this
midrash in Tractate Bechoroth (8a) to teach that the
gestation period of a serpent is seven
years. |
|
מכל הבהמה ומכל
חית השדה: אם מבהמה נתקלל
מחיה לא כל שכן, העמידו רבותינו מדרש זה במסכת בכורות (דף
ח א) ללמד שימי עיבורו של נחש שבע
שנים: |
| you shall walk on your belly:
It had legs, but they
were cut off. — [from Gen. Rabbah
20:5] |
|
על גחונך תלך:
רגלים היו לו
ונקצצו: |
|
| 15. And I shall place hatred between you
and between the woman, and between your seed and between
her seed. He will crush your head, and you will bite his
heel." |
|
טו. וְאֵיבָה אָשִׁית
בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין
זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ
עָקֵב: |
| And I shall place hatred:
You intended that the
man should die when he would eat first, and you would
marry Eve, and you came to Eve first only because women
are easily enticed, and they know how to entice their
husbands. Therefore,“I shall place
hatred.” |
|
ואיבה אשית:
אתה לא נתכוונת אלא שימות
אדם כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה, ולא באת לדבר אל חוה
תחלה אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות את
בעליהן, לפיכך ואיבה
אשית: |
| He will crush your head:
יְשׁוּפ ְרֹאשׁ lit. he
will crush you the head. He will crush you, like (Deut.
9:21):“And I crushed it,” which is translated by the
Targum as וְשָׁפִית
יָתֵיהּ |
|
ישופך:
יכתתך, כמו (דברים ט כא)
ואכות אותו, ותרגומו ושפית
יתיה: |
| and you will bite his heel:
Heb. שׁוּפֶנוּ. You will
not stand upright and you will bite him on the heel, and
even from there you will kill him. The expression
תְשׁוּפֶנוּ is like (Isa. 40:24):“He blew (נָשַׁף) on
them.” When a snake comes to bite, it blows with a sort
of hiss, and since the two expressions coincide [i.e.,
they sound alike], Scripture used the expression of
נְשִׁיפָה in both of
cases. |
|
ואתה תשופנו עקב:
לא יהא לך קומה ותשכנו
בעקבו, ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו כמו (ישעיה מ כד) נשף
בהם, כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון
נופל על הלשון כתב לשון נשיפה
בשניהם: |
|
| 16. To
the woman He said, "I shall surely increase your sorrow
and your pregnancy; in pain you shall bear children. And
to your husband will be your desire, and he will rule
over you." |
|
טז. אֶל הָאִשָּׁה אָמַר
הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב
תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא
יִמְשָׁל בָּךְ: |
| your sorrow: This refers to the pain of child
rearing. — [from Eruv.
109b] |
|
עצבונך:
זה צער גידול
בנים: |
| and your pregnancy: This refers to the pain of pregnancy.
— [from above source] |
|
והרנך:
זה צער
העבור: |
| in pain you shall bear children:
This refers to the pain
of childbirth. — [from Gen. Rabbah
20:6] |
|
בעצב תלדי בנים:
זה צער
הלידה: |
| And to your husband will be your
desire: for intimacy,
but, nevertheless, you will not have the audacity to
demand it of him with your mouth, but he will rule over
you. Everything is from him and not from you. — [from
Eruv. ad loc.] |
|
ואל אשך תשוקתך:
לתשמיש ואף על פי כן אין
לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך, הכל ממנו ולא
ממך: |
| your desire: Heb. תְּשׁוּקָתֵ, your desire,
like: (Ps. 107:9):“a yearning (שׁוֹקֵקָה) soul.” -
[after Targum Onkelos] |
|
תשוקתך:
תאותך, כמו (ישעיה כט ח)
ונפשו שוקקה: |
|
| 17. And to man He said, "Because you
listened to your wife, and you ate from the tree from
which I commanded you saying, 'You shall not eat of it,'
cursed be the ground for your sake; with toil shall you
eat of it all the days of your
life. |
|
יז. וּלְאָדָם אָמַר כִּי
שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר
צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה
הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל
יְמֵי חַיֶּיךָ: |
| cursed be the ground for your sake:
It will bring up cursed
things for you, such as flies, fleas, and ants. This can
be compared to one who falls into evil ways, and people
curse the breasts from which he suckled. — [from Gen.
Rabbah 20: 8] |
|
ארורה האדמה
בעבורך: מעלה לך דברים
ארורים כגון זבובים ופרעושים ונמלים, משל ליוצא לתרבות רעה
והבריות מקללות שדים שינק
מהם: |
|
| 18. And it will cause thorns and thistles
to grow for you, and you shall eat the herbs of the
field. |
|
יח. וְקוֹץ וְדַרְדַּר
תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב
הַשָּׂדֶה: |
| And it will cause thorns and
thistles to grow for you: The earth-when you sow it with
various species of seeds-will sprout thorns and
thistles, artichokes and cardoons, which are edible only
after preparation. — [from Gen. Rabbah 20:10. See also
Beizah 34a] |
|
וקוץ ודרדר תצמיח
לך: הארץ כשתזרענה מיני
זרעים תצמיח קוץ ודרדר קונדס ועכביות, והן נאכלים על ידי
תקון: |
| “and you shall eat the herbs of the
field”: Now what [kind
of] curse is this? Was it not said to him in the
blessing (above 1:29): “Behold I have given you every
seed-bearing herb, etc? But what is stated here [refers
to] the beginning of the section: ”Cursed be the ground
for your sake; with toil shall you eat of it,“ and after
the toil, ”And it will cause thorns and thistles to grow
for you." When you sow it with legumes or garden
vegetables, it will cause thorns and thistles and other
grasses of the field, to grow for you, and you shall
have no choice but to eat
them. |
|
ואכלת את עשב
השדה: ומה קללה היא זו,
והלא בברכה נאמר לו (לעיל א כט) הנה נתתי לכם את כל עשב
זורע זרע וגו'. אלא מה אמור כאן בראש הענין (פסוק יז)
ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, ואחר העצבון וקוץ ודרדר
תצמיח לך, כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך
קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה, ועל כרחך
תאכלם: |
|
| 19. With the sweat of your face you shall
eat bread, until you return to the ground, for you were
taken therefrom, for dust you are, and to dust you will
return." |
|
יט. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ
תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה
לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר
תָּשׁוּב: |
| With the sweat of your face:
After you toil with it
very much. — [Mid. Tadshei, Otzar
Midrashim] |
|
בזעת אפיך:
לאחר שתטרח בו
הרבה: |
|
| 20. And the man named his wife Eve,
because she was the mother of all
life. |
|
כ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם
אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל
חָי: |
| And the man named: Scripture returns to its previous
topic (2:20): “And the man named,” and it interrupted
only to teach you that through the giving of names, Eve
was mated to him, as it is written (above 2:20): “but
for man, he did not find a helpmate opposite him.”
Therefore, (ibid. 21): “And He caused a deep sleep to
fall,” and since Scripture wrote, (ibid. 24):“And they
were naked,” it juxtaposed the section of the serpent,
to let you know that because he saw her naked and saw
them engaging in intercourse, he desired her and came
upon them with a design and with
guile. |
|
ויקרא האדם:
חזר הכתוב לענינו הראשון
ויקרא האדם שמות, ולא הפסיק אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות
נזדווגה לו חוה, כמו שכתוב (לעיל ב כ) ולאדם לא מצא עזר
כנגדו, לפיכך ויפל תרדמה, ועל ידי שכתב (שם פסוק כה) ויהיו
שניהם ערומים, סמך לו פרשת הנחש, להודיעך שמתוך שראה ערותה
וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאוה לה ובא עליהם במחשבה
ובמרמה: |
| Eve: Heb. חַוָּה. This coincides with the
expression of חַיָה, living, because she gives life to
her offspring, as you say, (Ecc. 2:22):“For what does a
man have (הֹוֶה) ?” with the expression“being” (הֹוֶה) .
[i.e., The “vav” and the “yud” are
interchangeable.] |
|
חוה:
נופל על לשון חיה, שמחיה
את ולדותיה, כאשר תאמר (קהלת ב כב) מה הוה לאדם, בלשון
היה: |
|
| 21. And the Lord God made for Adam and
for his wife shirts of skin, and He dressed
them. |
|
כא. וַיַּעַשׂ יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר
וַיַּלְבִּשֵׁם: |
| shirts of skin: Some Aggadic works say that they were
as smooth as fingernails, fastened over their skin (Gen.
Rabbah 20:12), and others say that they were a material
that comes from the skin, like the wool of rabbits,
which is soft and warm, and He made them shirts from it
(Gen. Rabbah ad loc., Sotah
14a). |
|
כתנות עור:
יש דברי אגדה אומרים
חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן. ויש אומרים דבר הבא מן
העור, כגון צמר הארנבים שהוא רך וחם ועשה להם כתנות
ממנו: |
|
4th
Portion
Chapter
3
| 22. Now the Lord God said, "Behold man
has become like one of us, having the ability of knowing
good and evil, and now, lest he stretch forth his hand
and take also from the Tree of Life and eat and live
forever." |
|
כב. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה
אֱ־לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת
טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם
מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי
לְעֹלָם: |
| has become like one of us, having
the ability: He is
unique among the earthly beings, just as I am unique
among the heavenly beings, and what is his uniqueness?
To know good and evil, unlike the cattle and the beasts.
— [from Targum Jonathan, Gen. Rabbah
21:5] |
|
היה כאחד ממנו:
הרי הוא יחיד בתחתונים
כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו, לדעת טוב ורע ומה
שאין כן בבהמה ובחיה: |
| and now, lest he stretch forth his
hand, etc.: And if he
were to live forever, he would be likely to mislead
people to follow him and to say that he too is a deity
(Gen. Rabbah 9:5). There are also Aggadic midrashim, but
they cannot be reconciled with the simple
meaning. |
|
ועתה פן ישלח
ידו: ומשיחיה לעולם הרי
הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה. ויש
מדרשי אגדה, אבל אין מיושבין על
פשוטו: |
|
| 23. And the Lord God sent him out of the
Garden of Eden, to till the soil, whence he had been
taken. |
|
כג. וַיְשַׁלְּחֵהוּ
יְ־הֹוָ־ה אֱ־לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: |
| 24. And He drove the man out, and He
stationed from the east of the Garden of Eden the
cherubim and the blade of the revolving sword, to guard
the way to the Tree of Life. |
|
כד. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם
וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת
לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ
הַחַיִּים: |
| east of the Garden of Eden:
in the east of the
Garden of Eden, outside the garden. — [from Gen. Rabbah
21:9] |
|
מקדם לגן עדן:
במזרחו של גן עדן, חוץ
לגן: |
| the cherubim: Angels of destruction. — [from Exod.
Rabbah 9:11] |
|
את הכרובים:
מלאכי
חבלה: |
| the revolving sword: It had a blade to frighten him from
re-entering the garden. The Targum of לַהַט is שְׁנַן,
like,“He drew the blade (שְׁנָנָא)” in Sanhedrin (82a),
and in Old French it is lame. There are Aggadic
midrashim, but I have come only to interpret its simple
meaning. |
|
החרב המתהפכת:
ולה להט לאיים עליו
מליכנס עוד לגן. תרגום של להט שנן, והוא כמו שלף שננא,
ובלשון לע"ז למ"א [להב]. ומדרש אגדה יש, ואני איני בא אלא
לפשוטו: |
|
Chapter
4
| 1. Now
the man knew his wife Eve, and she conceived and bore
Cain, and she said, "I have acquired a man with the
Lord." |
|
א. וְהָאָדָם יָדַע אֶת
חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר
קָנִיתִי אִישׁ אֶת
יְ־הֹוָ־ה: |
| Now the man knew: [This took place], prior to the above
episode, before he sinned and was banished from the
Garden of Eden. Also the conception and the birth [took
place before], for if it were written: וַיֵדַע אָדָם it
would mean that after he had been banished, he had sons.
— [from Sanh. 38b] |
|
והאדם ידע:
כבר קודם הענין של מעלה,
קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע
אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו
בנים: |
| Cain: Heb. קַיִן based on קָנִיתִי, I
acquired. |
|
קין:
על שם קניתי
איש: |
| with the Lord: Heb. אֶת יהוה, like יהוה עִם, with
the Lord. When He created me and my husband, He alone
created us, but with this one, we are partners with Him.
— [from Gen. Rabbah 22:2, Mid. Tadshei, Niddah
31a] |
|
את ה':
כמו עם ה', כשברא אותי
ואת אישי הוא לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו
עמו: |
| Cain… his brother Abel: Heb. אֶת קַיִן אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל
The word אֶת, is repeated three times to suggest
additional things. This teaches that a twin sister was
born with Cain, and with Abel were born two. Therefore,
it is said: וַתֹּסֶף, and she continued, or added. —
[from Gen. Rabbah 22:2,
3] |
|
את קין, את אחיו
את הבל: שלש אתים ריבוים
הם, מלמד שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך
נאמר ותוסף: |
|
| 2. And
she continued to bear his brother Abel, and Abel was a
shepherd of flocks, and Cain was a tiller of the
soil. |
|
ב. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת
אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה
עֹבֵד אֲדָמָה: |
| a shepherd of flocks: Since the ground was cursed, he
refrained from working
it. |
|
רועה צאן:
לפי שנתקללה האדמה, פירש
לו מעבודתה: |
|
| 3. Now
it came to pass at the end of days, that Cain brought of
the fruit of the soil an offering to the
Lord. |
|
ג. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים
וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה
לַי־הֹוָ־ה: |
| of the fruit of the soil:
of the most inferior
(Gen. Rabbah 22:5), and there is an Aggadah that states
that it was flaxseed (Mid. Tan. Bereishith 9, Targum
Jonathan). (Another explanation: of the fruit From
whatever came to his hand, not the best and not the
choicest.) |
|
מפרי האדמה:
מן הגרוע, ויש אגדה
שאומרת זרע פשתן היה: |
|
| 4. And
Abel he too brought of the firstborn of his flocks and
of their fattest, and the Lord turned to Abel and to his
offering. |
|
ד. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא
מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְ־הֹוָ־ה אֶל
הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: |
| turned: Heb. וַיִשַׁע, and he turned.
Likewise, (verse 5):“וְאֶל מִנְחָתו ֹלֹא שָׁעָה” means:
[And to his offering] He did not turn. Similarly, (Exod.
5:9): וְאַל יִשְׁעוּ means: and let them not turn.
Similarly, (Job 14:6): שְׁעֵה מֵעָלָיו means: turn away
from him. |
|
וישע:
ויפן, וכן (פסוק ה) לא
שעה אל מנחתו, לא פנה, וכן (שמות ה ט) ואל ישעו, אל יפנו.
וכן (איוב יד ו) שעה מעליו, פנה
מעליו: |
| and…turned: Fire descended and consumed his
offering. — [from Song Zuta 6:2, Sefer
Hayashar] |
|
וישע:
ירדה אש וליחכה מנחתו:
|
|
| 5. But
to Cain and to his offering He did not turn, and it
annoyed Cain exceedingly, and his countenance
fell. |
|
ה. וְאֶל קַיִן וְאֶל
מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ
פָּנָיו: |
| 6. And
the Lord said to Cain, "Why are you annoyed, and why has
your countenance fallen? |
|
ו. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל
קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ
פָנֶיךָ: |
| 7. Is
it not so that if you improve, it will be forgiven you?
If you do not improve, however, at the entrance, sin is
lying, and to you is its longing, but you can rule over
it." |
|
ז. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב
שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל
בּוֹ: |
| Is it not so that if you improve:
Its explanation is as
the Targum renders it [i.e., if you improve your
deeds.] |
|
הלא אם תיטיב:
כתרגומו
פירושו: |
| at the entrance sin is lying:
At the entrance of your
grave, your sin is
preserved. |
|
לפתח חטאת רובץ:
לפתח קברך חטאך
שמור: |
| and to you is it’s longing:
[The longing] of sin-
i.e., the evil inclination-which constantly longs and
lusts to cause you to
stumble. |
|
ואליך תשוקתו:
של חטאת, הוא יצר הרע,
תמיד שוקק ומתאוה
להכשילך: |
| but you can rule over it:
If you wish, you will
overpower it. — [from Sifrei Ekev 45, Kidd.
30b] |
|
ואתה תמשול בו:
אם תרצה תתגבר
עליו: |
|
| 8. And
Cain spoke to Abel his brother, and it came to pass when
they were in the field, that Cain rose up against Abel
his brother and slew him. |
|
ח. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל
הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם
קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו
וַיַּהַרְגֵהוּ: |
| And Cain spoke: He entered with him into words of
quarrel and contention, to find a pretext to kill him.
There are Aggadic interpretations on this matter, but
this is the plain meaning of the
verse. |
|
ויאמר קין אל
הבל: נכנס עמו בדברי ריב
ומצה להתגולל עליו להרגו, ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו
של מקרא: |
|
| 9. And
the Lord said to Cain, "Where is Abel your brother?" And
he said, "I do not know. Am I my brother's
keeper?" |
|
ט. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל
קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי
הֲשֹׁמֵר אָחִי
אָנֹכִי: |
| Where is Abel your brother:
To enter with him into
mild words, perhaps he would repent and say,“I killed
him, and I sinned against You.” See above
3:9. |
|
אי הבל אחיך:
להכנס עמו בדברי נחת,
אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי
לך: |
| I do not know: He acted as if he could deceive the
Most High. — [from Tanchuma Buber, Bereishith 25, Gen.
Rabbah 22:9] |
|
לא ידעתי:
נעשה כגונב דעת
העליונה: |
| Am I my brother’s keeper:
Heb. הִשׁוֹמֵר This is a
question asked in astonishment, as is every “hey” prefix
vowelized with a“chataf
pattah.” |
|
השומר אחי:
לשון תימה הוא, וכן כל
ה"א הנקודה בחטף פתח: |
|
| 10. And He said, "What have you done?
Hark! Your brother's blood cries out to Me from the
earth. |
|
י. וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ
קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן
הָאֲדָמָה: |
| Your brother’s blood: Heb. דְמֵי, the plural form. His
blood and the blood of his descendants. Another
explanation: He inflicted many wounds upon him because
he did not know from where his soul would depart. —
[from Sanh. 37] |
|
דמי אחיך:
דמו ודם זרעיותיו. דבר
אחר שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו
יוצאה: |
|
| 11. And now, you are cursed even more
than the ground, which opened its mouth to take your
brother's blood from your hand. |
|
יא. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה
מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת
דְּמֵי אָחִיךָ
מִיָּדֶךָ: |
| even more than the ground:
Even more than it [the
earth] was already cursed for its iniquity, and also
with this it continued to sin. — [from Gen. Rabbah 5:9;
Mechilta Beshallach, Massechta d’Shirah , ch. 9] As
stated above (1:11), the iniquity was its failure to
produce trees with the taste of the
fruit. |
|
ארור אתה מן
האדמה: יותר ממה שנתקללה
היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה
לחטוא: |
| which opened its mouth to take your
brother’s blood, etc: And behold, I am adding to it a curse
concerning you, that “it will not continue to give [you]
its strength.” [In some editions, this is all one
paragraph from “more than the
ground.”] |
|
אשר פצתה את פיה
לקחת את דמי אחיך וגו': והנני מוסיף לה קללה לא תוסף תת
כחה: |
|
| 12. When you till the soil, it will not
continue to give its strength to you; you shall be a
wanderer and an exile in the
land." |
|
יב. כִּי תַעֲבֹד אֶת
הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה
בָאָרֶץ: |
| a wanderer and an exile:
You have no permission
to dwell in one place. — |
|
נע ונד:
אין לך רשות לדור במקום
אחד: |
|
| 13. And Cain said to the Lord, "Is my
iniquity too great to bear? |
|
יג. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל
יְ־הֹוָ־ה גָּדוֹל עֲוֹנִי
מִנְּשֹׂא: |
| Is my iniquity too great to bear:
This is a question. You
bear the upper worlds and the lower worlds, and my
iniquity is impossible for You to bear?- [from Tanchuma
Buber, Bereishith 25; Gen. Rabbah 22:11; Targum Jonathan
and Yerusahlmi] |
|
גדול עוני מנשוא:
בתמיה, אתה טוען עליונים
ותחתונים, ועוני אי אפשר
לטעון: |
|
| 14. Behold You have driven me today off
the face of the earth, and I shall be hidden from before
You, and I will be a wanderer and an exile in the land,
and it will be that whoever finds me will kill
me." |
|
יד. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי
הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר
וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי
יַהַרְגֵנִי: |
| 15. And the Lord said to him, "Therefore,
whoever kills Cain, vengeance will be wrought upon him
sevenfold," and the Lord placed a mark on Cain that no
one who find him slay him. |
|
טו. וַיֹּאמֶר לוֹ יְ־הֹוָ־ה
לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם
יְ־הֹוָ־ה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל
מֹצְאוֹ: |
| Therefore, whoever kills Cain…!:
This is one of the
verses that speak briefly and hint but do not [fully]
explain.“Therefore, whoever kills Cain” is a threat. So
shall be done to him, or such-and-such shall be his
punishment, but it does not delineate his punishment. —
[from Gen. Rabbah 22:12] |
|
לכן כל הורג קין:
זה אחד מן המקראות שקצרו
דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין, לשון גערה, כה
יעשה לו, כך וכך עונשו, ולא פירש
עונשו: |
| vengeance will be wrought upon him
sevenfold: I do not wish
to wreak vengeance upon Cain now. At the end of seven
generations, I will wreak My vengeance upon him, for
Lemech, one of his grandchildren, will rise up and slay
him. And the words שִׁבְעָתַיִם יֻקָם at the end of the
verse, (after seven generations, vengeance will be
wrought upon him)-refers to the avenging of Abel from
Cain (Tan. Bereishith 11). This teaches that the
beginning of the verse is an expression of a threat,
that no creature should harm him. Similarly, (II Sam.
5:8): “And David said: Whoever smites the Jebusites and
reaches the tower,” but it does not explain what would
be done for him, but the verse spoke by hinting:
[meaning] “Whoever smites the Jebusites and reaches the
tower,” and reaches the gate and conquers it, “and the
blind, etc.,” [meaning] and he will smite them too
[i.e., the blind and the lame], because the blind and
the lame said, “David shall not come into the midst of
the house.” He who smites these, I will make into a
chief and an officer. Here (II Sam.) he spoke briefly,
but in I Chronicles (11:6), he explained [at length]:
“He will become a chief and an
officer.” |
|
שבעתים יקם:
איני רוצה להנקם מקין
עכשיו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך
מבני בניו ויהרגהו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם, והיא
נקמת הבל מקין, הא למדנו שתחלת מקרא לשון גערה היא, שלא
תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה ח) ויאמר דוד כל
מכה יבוסי ויגע בצנור ולא פירש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב
ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור, ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת
העורים וגו', וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא
דוד אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר
דבריו ובדברי הימים (א יא ו) פירש יהיה לראש
ולשר: |
| and the Lord placed a mark on Cain:
He engraved a letter of
His Name on his forehead. [Other editions (of Rashi)]:
Another explanation: |
|
וישם ה' לקין
אות: חקק לו אות משמו
במצחו (כל מוצאי יהרגני הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין
לא היו שיירא מהם רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו.
אלא אמר עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמו שנאמר ומוראכם
וגו', ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני,
מיד וישם ה' לקין אות, החזיר מוראו על
הכל): |
| whoever finds me will kill me:
This refers to the
cattle and the beasts, but there were yet no humans in
existence whom he should fear, only his father and
mother, and he did not fear that they would kill him.
But he said, “Until now, my fear was upon all the
beasts, as it is written (Gen. 9:2): ‘And your fear,
etc.,’ but now, because of this iniquity, the beasts
will not fear me, and they will kill me.”
Immediately,“and the Lord gave Cain a sign.” He restored
his fear upon everyone- [as in ed. Guadalajara,
1476]. |
|
: |
|
| 16. And Cain went forth from before the
Lord, and he dwelt in the land of the wanderers, to the
east of Eden. |
|
טז. וַיֵּצֵא קַיִן
מִלִּפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת
עֵדֶן: |
| And Cain went forth: He went out with humility, as if to
deceive the Most High. — [from Gen. Rabbah
22:13] |
|
ויצא קין:
יצא בהכנעה כגונב דעת
העליונה: |
| in the land of the wanderers:
Heb. בְּאֶרֶץנוֹד, in
the land where all the exiles
wander. |
|
בארץ נוד:
בארץ שכל הגולים נדים
שם: |
| to the east of Eden: There his father was exiled when he
was driven out of the Garden of Eden, as it is said
(3:24) “and He stationed at the east of the Garden of
Eden, etc., to guard” the way of approach to the Garden,
from which we can learn that Adam was there. And we find
that the easterly direction always offers asylum for
murderers, as it is said (Deut. 4:41): “Then Moses
separated, etc.” [three cities of refuge]in the
direction of the sunrise“ - [Mid. Devarim Rabbah,
Lieberman, p.60; Tan. Buber ad loc.]. Another
explanation: בְּאֶרֶץנוֹד means that wherever he went,
the earth would quake beneath him, and the people would
say,”Go away from him; this is the one who killed his
brother" [Mid. Tan., Bereishith
9]. |
|
קדמת עדן:
שם גלה אביו כשגורש מגן
עדן, שנאמר (לעיל ג כד) וישכן מקדם לגן עדן, את שמירת דרך
מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם. ומצינו רוח מזרחית קולטת
בכל מקום את הרוצחים, שנאמר (דברים ד מא) אז יבדיל משה
וגו' מזרחה שמש. דבר אחר בארץ נוד, כל מקום [שהיה הולך]
היתה הארץ מזדעזעה תחתיו והבריות אומרות סורו מעליו, זהו
שהרג את אחיו: |
|
| 17. And Cain knew his wife, and she
conceived and bore Enoch, and he was building a city,
and he called the city after the name of his son,
Enoch. |
|
יז. וַיֵּדַע קַיִן אֶת
אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה
עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ
חֲנוֹךְ: |
| and he was: [i.e.,] Cain built a city, and he
named the city in memory of his son
Enoch. |
|
ויהי:
קין בונה עיר ויקרא שם
העיר לזכר בנו חנוך: |
|
| 18. And Irad was born to Enoch, and Irad
begot Mehujael, and Mehijael begot Methushael, and
Methushael begot Lemech. |
|
יח. וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ
אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל
יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת
לָמֶךְ: |
| and Irad begot: Heb. יָלַד In some places, it says
regarding the male הוֹלִיד, and in some places it says
יָלַד, because the verb ילד can be used to express two
meanings: the giving birth by the woman, nestre in Old
French (na\'eetre in modern French), and the man’s
begetting, anjandrer in Old French (engendrer in modern
French.) When it says הוֹלִיד in the הִפְעִיל
conjugation (causative), it speaks of the woman’s giving
birth, i.e., so-and-so caused his wife to bear a son or
a daughter. When it says יָלַד, it speaks of the man’s
begetting, and that is anjandrer in Old
French. |
|
ועירד ילד:
יש מקום שהוא אומר בזכר
הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות,
לידת האשה ניישטר"א בלע"ז [ללדת], וזריעת תולדות האיש
איניינדרי"ר בלע"ז [להוליד] כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל
מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא
אומר ילד מדבר בזריעת
האיש: |
|
5th
Portion
Chapter
4
| 19. And Lemech took himself two wives;
one was named Adah, and the other was named
Zillah. |
|
יט. וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ
שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית
צִלָּה: |
| And Lemech took himself two wives:
It was not necessary to
elaborate on all this, but it did so to teach us from
the end of the section that the Holy One, blessed be He,
kept His promise when He said, “vengeance will be
wrought upon Cain sevenfold,” and Lemech arose after he
had begotten sons and raised the seventh generation, and
he slew Cain. This is what is meant by [Lemech’s
statement] “for have I slain a man by my wounding, etc.”
- [from sources quoted on verse
23] |
|
ויקח לו למך:
לא היה לו לפרש כל זה,
אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים
יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג
את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי
וגו': |
| two wives: So was the custom of the generation
of the Flood, one [wife] for propagation and one for
marital relations. The one who was for marital relations
would be given a potion of roots to drink, so that she
should become sterile (in some editions, the following
does not appear), and he would adorn her like a bride
and feed her delicacies, but her companion was neglected
and was mourning like a widow. This is what Job
explained (24:21):“He feeds the barren woman who will
not bear, but he does not adorn the widow.” [This is] as
explained in the Aggadah of Chelek (Sanh. ch. 10) (not
found in our edition, but in Gen. Rabbah
23:2). |
|
שתי נשים:
כך היה דרכן של דור
המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה
כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים,
וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב כד כא)
רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, כמו שמפורש באגדת
חלק: |
| Adah: She was the one for propagation,
called so because she was despicable to him and removed
from him. עָדָה is the Aramaic translation of סוּרָה,
turn away. |
|
עדה:
היא של פריה ורביה, ועל
שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של
סורה: |
| Zillah: She was the one for marital
relations.[so named]because whe would always sit in his
shadow.(בְּצִלוֹ) These are the words of Aggadah in
Genesis Rabbah . |
|
צלה:
היא של תשמיש על שם
שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (כג
ב): |
|
| 20. Now Adah bore Jabal; he was the
father of those who dwell in tents and have
cattle. |
|
כ. וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל
הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל
וּמִקְנֶה: |
| the father of those who dwell in
tents and have cattle: He was the first to pasture animals
in uncultivated places and dwell in tents, one month
here and one month here for the sake of his flocks. When
the pasture in this place was depleted, he went and
pitched his tent elsewhere (Targumim). According to the
Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 23:3) he would build houses
for idol worship as it is said (Ezek. 8:3)" The image of
jealousy that provokes (God to) jealousy (הַקִנְאָה
הַמַקְנֶה) and so did his brother grasp the flute and
the lyre to sing to pagan deities.(Bereishith Rabbathi,
p 49.) |
|
אבי יושב אהל
ומקנה: הוא היה הראשון
לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל
מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אהלו במקום
אחר. ומדרש אגדה בונה בתים לעבודה זרה, כמה דאת אמר
(יחזקאל ח ג) סמל הקנאה המקנה, וכן (פסוק כא) אחיו תופש
כנור ועוגב לזמר לעבודה
זרה: |
|
| 21. And his brother's name was Jubal; he
was the father of all who grasp a lyre and a
flute. |
|
כא. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל
הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר
וְעוּגָב: |
| 22. And Zillah she too bore Tubal cain,
who sharpened all tools that cut copper and iron, and
Tubal cain's sister was Na'amah. |
|
כב. וְצִלָּה גַם הִוא
יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת
וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן
נַעֲמָה: |
| Tubal-cain: He refined the craft of Cain. Tubal
is related to the word תַּבְלִין (spices). He “spiced”
and“refined” Cain’s craft to make weapons for murderers-
[from Gen. Rabbah 23:3]. |
|
תובל קין:
תובל אומנתו של קין. תובל
לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין
לרוצחים: |
| who sharpened all tools that cut
copper and iron: Heb.
לטֵשׁ. He sharpened the tools [for working with] copper
and iron, like (Job 16: 9):“sharpens יִלְטוֹשׁ his eyes
upon me.” חֹרֵשׁ is not an expression of פּוֹעֶל (a
noun) but an expression of פּוֹעֵל (a verb) because it
is vowelized with a small “kamatz”,(i.e., a tzeireh] and
the final syllable is accented, i.e., he sharpens and
burnishes all implements of the craft of copper and
iron. |
|
לוטש כל חרש נחשת
וברזל: מחדד אומנות נחשת
וברזל, כמו (איוב טז ט) ילטוש עיניו לי. חורש אינו לשון
פועל אלא לשון פועל שהרי נקוד קמץ קטן. וטעמו למטה, כלומר
מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת
וברזל: |
| Na’amah: She was Noah’s wife(Genesis Rabbah
23:3) |
|
נעמה:
היא אשתו של
נח: |
|
6th
Portion
Chapter
4
| 23. Now Lemech said to his wives, "Adah
and Zillah, hearken to my voice; wives of Lemech,
incline your ears to my words, for I have slain a man by
wounding (him) and a child by bruising
(him). |
|
כג. וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ
לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ
הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי
וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי: |
| hearken to my voice: For his wives separated from being
intimate with him because he had slain Cain and
Tubal-cain, his (Lemech’s) son. [The story was] that
Lemech was blind, and Tubal-cain was leading him. He
spotted Cain, who appeared to him as an animal, and he
told his father to draw the bow, and he killed him. As
soon as he learned that it was his grandfather Cain, he
clapped his hands together [in anguish] and clapped his
son between them and killed him. So his wives separated
from him, and he attempted to appease
them. |
|
שמען קולי:
שהיו פורשות ממנו מתשמיש
לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל
קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך
בקשת, והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק
את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא
מפייסן: |
| hearken to my voice: to hearken to me to agree to live
with me, for was the man I killed, killed because of my
wounding? Did I wound him intentionally, that the wound
should be attributed to my name? And the child I killed,
was he killed by my bruising, i.e., on account of my
[intentional] bruising? This is a question. Did I not do
it inadvertently and not intentionally? This is not my
wound, and this is not my bruise. פֶּצַע is a wound
inflicted by a sword or an arrow, machadure in Old
French. |
|
שמען קולי:
להשמע לי (לתשמיש), וכי
איש אשר הרגתיו לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא
הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר על
ידי חבורתי, בתמיה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי
ולא זהו חבורתי: |
|
| 24. If
Cain shall be avenged sevenfold, then for Lemech it
shall be seventy seven fold." |
|
כד. כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם
קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים
וְשִׁבְעָה: |
| If Cain be avenged sevenfold:
Cain, who killed
intentionally, was given an extension until seven
generations. How much more should I, who have killed
unintentionally, be given many times
seven. |
|
כי שבעתים יוקם
קין: קין שהרג מזיד נתלה
לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג לא כל שכן שיתלה לי
שביעיות הרבה: |
| seventy-seven fold: Heb. שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה An
expression meaning many sevens is used here. So did
Rabbi Tanchuma explain it. [This does not appear in
extant editions of Tanchuma, but in Yalkut Shim’oni it
is quoted from Tanchuma]. In Midrash Genesis Rabbah
(23:4): Lemech did not kill anyone, but his wives
separated from him after they had fulfilled [the
commandment of] propagation, because a decree had been
issued to destroy Cain’s seed after seven generations.
They said, “Why should we give birth in vain? Tomorrow,
the Flood will come and inundate everything!” He
answered them, “Have I slain a man for whom I should be
wounded? Did I slay Abel, who was a man in stature and a
child in years, that my seed should be annihilated for
that iniquity? If Cain, who killed, was given an
extension of seven generations, I, who did not slay- how
much more so should I be given an extension of many
sevens!” Now this is an absurd deduction from a minor to
a major case, [because] if so, the Holy One, blessed be
He, could not exact His debt nor fulfill His
word. |
|
שבעים ושבעה:
לשון רבוי שביעיות אחז
לו. כך דרש רבי תנחומא (אות יא). ומדרש בראשית רבה (כג ד)
לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה,
לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו
מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל. והוא
אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל שהיה
איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין
שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו
לי שביעיות הרבה. וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הקב"ה
גובה את חובו ומקיים את
דברו: |
|
| 25. And Adam knew his wife again, and she
bore a son, and she named him Seth, for God has given me
other seed, instead of Abel, for Cain slew
him. |
|
כה. וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת
אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי
שָׁת לִי אֱ־לֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ
קָיִן: |
| And Adam knew, etc.: Lemech came to the first man (Adam)
and complained about his wives. He (Adam) said to them,
“Is it for you to be so strict concerning the decree of
the Omnipresent? You perform your commandments, and He
will do His.” They [the wives] said to him, “Correct
yourself first. Haven’t you separated from your wife
already 130 years since death was decreed because of
you?” Immediately,“And Adam knew, etc.” What is the
meaning of עוֹד [again]? This is to say that his desire
[for Eve] was increased above his previous desire
[Genesis Rabbah 23:4: 5]. See also Eruvin
18b. |
|
וידע אדם וגו':
בא לו למך אצל אדם הראשון
וקבל על נשיו, אמר להן וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום,
אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו קשוט עצמך תחלה,
והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך,
מיד וידע אדם עוד וגו'. מהו עוד, ללמדך שנתוספה לו תאוה על
תאותו: |
|
| 26. And to Seth also to him a son was
born, and he named him Enosh; then it became common to
call by the name of the Lord. |
|
כו. וּלְשֵׁת גַּם הוּא
יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל
לִקְרֹא בְּשֵׁם
יְ־הֹוָ־ה: |
| then it became common: Heb. הוּחַל, is an expression of
חוּלִין profaneness: to name people and idols with the
name of the Holy One, blessed be He, to make them idols
and to call them deities. — [from Gen. Rabbah 23:7;
Baraitha of 49 Methods, quoted in Yalkut
Shimoni] |
|
אז הוחל:
(לשון חולין) לקרא את
שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודה זרה
ולקרותן אלהות: |
|
Chapter
5
| 1. This is the narrative of the
generations of man; on the day that God created man, in
the likeness of God He created
him. |
|
א. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת
אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱ־לֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱ־לֹהִים
עָשָׂה אֹתוֹ: |
| This is the narrative of the
generations of man: Heb.
סֵפֶר. This is the narrative of the generations of man,
and there are many Aggadic
midrashim. |
|
זה ספר תולדות
אדם: זו היא ספירת תולדות
אדם, ומדרשי אגדה יש
רבים: |
| on the day that God created, etc.:
This tells us that on
the day that he was created, he begot children. — [from
Gen. Rabbah 24:7] |
|
ביום ברא וגו':
מגיד שביום שנברא
הוליד: |
|
| 2. Male and female He created them, and
He blessed them, and He named them man (Adam) on the day
they were created. |
|
ב. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם
וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם
הִבָּרְאָם: |
| 3. And
Adam lived one hundred and thirty years, and he begot in
his likeness after his image, and he named him
Seth. |
|
ג. וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים
וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ
שֵׁת: |
| one hundred and thirty years:
Until then, he had
separated from his wife. — [Tanchuma Buber, Bereishith
26]. |
|
שלשים ומאת שנה:
עד כאן פירש מן
האשה:
|
|
| 4. And
the days of Adam after he begot Seth were eight hundred
years, and he begot sons and
daughters. |
|
ד. וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם
אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה
וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 5. And
all the days of Adam that he lived were nine hundred and
thirty years, and he died. |
|
ה. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים
שָׁנָה וַיָּמֹת: |
| 6. And
Seth lived one hundred and five years, and he begot
Enosh. |
|
ו. וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ
שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
אֱנוֹשׁ: |
| 7. And
Seth lived after he had begotten Enosh eight hundred and
seven years, and he begot sons and
daughters. |
|
ז. וַיְחִי שֵׁת אַחֲרֵי
הוֹלִידוֹ אֶת אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת
שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 8. And
all the days of Seth were nine hundred and twelve years,
and he died. |
|
ח. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה
וַיָּמֹת: |
| 9. And
Enosh lived ninety years, and he begot
Kenan. |
|
ט. וַיְחִי אֱנוֹשׁ
תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
קֵינָן: |
| 10. And Enosh lived after he had begotten
Kenan eight hundred and fifteen years, and he begot sons
and daughters. |
|
י. וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי
הוֹלִידוֹ אֶת קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה
מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 11. And all the days of Enosh were nine
hundred and five years, and he
died. |
|
יא. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה
וַיָּמֹת: |
| 12. And Kenan lived seventy years, and he
begot Mahalalel. |
|
יב. וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים
שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
מַהֲלַלְאֵל: |
| 13. And Kenan lived after he had begotten
Mahalalel eight hundred and forty years, and he begot
sons and daughters. |
|
יג. וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי
הוֹלִידוֹ אֶת מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה
מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 14. And all the days of Kenan were nine
hundred and ten years, and he
died. |
|
יד. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה
וַיָּמֹת: |
| 15. And Mahalalel lived sixty five years,
and he begot Jared. |
|
טו. וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל
חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
יָרֶד: |
| 16. And Mahalalel lived after he had
begotten Jared eight hundred and thirty years, and he
begot sons and daughters. |
|
טז. וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל
אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה
מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 17. And all the days of Mahalalel were
eight hundred and ninety five years, and he
died. |
|
יז. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת
שָׁנָה וַיָּמֹת: |
| 18. And Jared lived a hundred and sixty
two years, and he begot Enoch. |
|
יח. וַיְחִי יֶרֶד שְׁתַּיִם
וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
חֲנוֹךְ: |
| 19. And Jared lived after he had begotten
Enoch eight hundred years, and he begot sons and
daughters. |
|
יט. וַיְחִי יֶרֶד אַחֲרֵי
הוֹלִידוֹ אֶת חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד
בָּנִים וּבָנוֹת: |
| 20. And all the days of Jared were nine
hundred and sixty two years, and he
died. |
|
כ. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת
שָׁנָה וַיָּמֹת: |
| 21. And Enoch lived sixty five years, and
he begot Methuselah. |
|
כא. וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ
וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
מְתוּשָׁלַח: |
| 22. And Enoch walked with God after he
had begotten Methuselah, three hundred years, and he
begot sons and daughters. |
|
כב. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ
אֶת הָאֱ־לֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 23. And all the days of Enoch were three
hundred and sixty five years. |
|
כג. וַיְהִי כָּל יְמֵי
חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת
שָׁנָה: |
| 24. And Enoch walked with God, and he was
no longer, for God had taken
him. |
|
כד. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ
אֶת הָאֱ־לֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ
אֱ־לֹהִים: |
| And Enoch walked: He was a righteous man, but he could
easily be swayed to return to do evil. Therefore, the
Holy One, blessed be He, hastened and took him away and
caused him to die before his time. For this reason,
Scripture changed [the wording] in [the account of] his
demise and wrote, “and he was no longer” in the world to
complete his years. — [from Gen. Rabbah
25:1] |
|
ויתהלך חנוך:
צדיק היה וקל בדעתו לשוב
להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו [וזהו
ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות
שנותיו: |
| for God had taken him: Before his time, like (Ezek.
24:16):“behold I am taking from you the desire of your
eyes.” - [from Gen. Rabbah
25:1] |
|
כי לקח אותו:
לפני זמנו] כמו (יחזקאל
כד טז) הנני לוקח ממך את מחמד עיניך:
|
|
7th
Portion
Chapter
5
| 25. And Methuselah lived a hundred and
eighty seven years, and he begot
Lamech. |
|
כה. וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח
שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
לָמֶךְ: |
| 26. And Methuselah lived after he had
begotten Lamech, seven hundred and eighty two years, and
he begot sons and daughters. |
|
כו. וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח
אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים
שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 27. And all the days of Methuselah were
nine hundred and sixty nine years, and he
died. |
|
כז. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי
מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת
שָׁנָה וַיָּמֹת: |
| 28. And Lamech lived a hundred and eighty
two years, and he begot a son. |
|
כח. וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם
וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד
בֵּן: |
| and he begot a son: Heb. בֵּן, from whom the world was
built (נִבְנָה). - [from Tanchuma Bereishith
11] |
|
ויולד בן:
שממנו נבנה
העולם: |
|
| 29. And he named him Noah, saying, "This
one will give us rest from our work and from the toil of
our hands from the ground, which the Lord has
cursed." |
|
כט. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ
נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן
יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ
יְ־הֹוָ־ה: |
| This one will give us rest:
Heb. יְנַחִמֵנוּ He will
give us rest (יָנַח מִמֶנוּ) from the toil of our hands.
Before Noah came, they did not have plowshares, and he
prepared [these tools] for them. And the land was
producing thorns and thistles when they sowed wheat,
because of the curse of the first man (Adam), but in
Noah’s time, it [the curse] subsided. This is the
meaning of יְנַחִמֵנוּ. If you do not explain it that
way, however (but from the root (נחם), the sense of the
word does not fit the name, [נֹחַ], and you would have
to name him Menachem. — [See Gen. Rabbah 25:2] [i.e., If
we explain the word according to its apparent meaning,
“this one will console us,” the child should have been
called Menachem, the
consoler.] |
|
זה ינחמנו:
ינח ממנו את עצבון ידינו,
עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה
הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם
הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא
תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות
שמו מנחם: |
|
| 30. And Lamech lived after he had
begotten Noah, five hundred and ninety five years, and
he begot sons and daughters. |
|
ל. וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי
הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ
מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת: |
| 31. And all the days of Lamech were seven
hundred and seventy seven years, and he
died. |
|
לא. וַיְהִי כָּל יְמֵי
לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה
וַיָּמֹת: |
| 32. And Noah was five hundred years old,
and Noah begot Shem, Ham, and
Japheth. |
|
לב. וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ
מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת
יָפֶת: |
| five hundred years old: Said Rabbi Judan: What is the reason
that all the generations begot children at [the age of
approximately] one hundred years and this one [Noah, had
children] at [the age of] five hundred years? Said the
Holy One, blessed be He, “If they [his children] are
wicked, they will perish in the [flood] water, and it
will be bad for this righteous man, and if they are
righteous, I will have to burden him with making many
arks.” He closed his fountain, and he did not beget
[children] until the age of five hundred years, so that
Japheth, his eldest son, should not be liable for
punishment before the Flood, as it is written (Isa.
65:20):“For the youth who is one hundred years old shall
die.” [This means: at the age when he] will be liable
for punishment in the future, and so it was before the
giving of the Torah. — [from Gen. Rabbah
26:2] |
|
בן חמש מאות שנה:
אמר רבי יודן מה טעם כל
הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות, אמר הקב"ה אם רשעים
הם יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם אטריח עליו
לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש
מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני
המבול דכתיב (ישעיה סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות, וראוי
לעונש לעתיד, וכן לפני מתן
תורה: |
| Shem, Ham, and Japheth: Now was not Japheth the eldest?
[i.e., Why is he mentioned last?] But first you talk
about the one who was righteous, born circumcised, and
from whom Abraham was descended, etc. — [from Gen.
Rabbah 26:3] |
|
את שם ואת חם ואת
יפת: והלא יפת הוא הגדול,
אלא בתחלה אתה דורש את שם שהוא צדיק, ונולד כשהוא מהול,
ושאברהם יצא ממנו וכו': |
|
Chapter
6
| 1. And
it came to pass when man commenced to multiply upon the
face of the earth, and daughters were born to
them. |
|
א. וַיְהִי כִּי הֵחֵל
הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ
לָהֶם: |
| 2. That the sons of the nobles saw the
daughters of man when they were beautifying themselves,
and they took for themselves wives from whomever they
chose. |
|
ב. וַיִּרְאוּ בְנֵי
הָאֱ־לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה
וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר
בָּחָרוּ: |
| the sons of the nobles: Heb. בָּנֵי הָאֱלֹהִים, the sons of
the princes (Targumim) and the judges (Gen. Rabbah
26:5). Another explanation: בָּנֵי הָאֱלֹהִים are the
princes who go as messengers of the Omnipresent. They
too mingled with them (Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 22).
Every אֱלֹהִים in Scripture is an expression of
authority, and the following proves it (Exod. 4:16):“And
you shall be to him as a lord (לֵאלֹהִים)” ; (ibid.
7:1):“See, I have made you a lord
(אֶלֹהִים).” |
|
בני הא-להים:
בני השרים והשופטים. (דבר
אחר בני הא-להים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם
היו מתערבים בהם). כל א-להים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח
(שמות ד טז) ואתה תהיה לו לא-להים, (שם ז א) ראה נתתיך
א-להים: |
| when they were beautifying
themselves: Heb., טֹבֹת.
Said Rabbi Judan: It is written טבת [i.e., instead of
טובות. Thus it can be טָבַת, meaning to beautify.] When
they would beautify her, adorned to enter the nuptial
canopy, a noble would enter and have relations with her
first (Gen. Rabbah 26:5). |
|
כי טבת הנה:
אמר רבי יודן טבת כתיב,
כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס
ובועלה תחלה: |
| from whomever they chose:
Even a married woman,
even males and animals (Gen. Rabbah ad
loc.). |
|
מכל אשר בחרו:
אף בעולת בעל, אף הזכר
והבהמה: |
|
| 3. And
the Lord said, "Let My spirit not quarrel forever
concerning man, because he is also flesh, and his days
shall be a hundred and twenty
years." |
|
ג. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה לֹא
יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר
וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים
שָׁנָה: |
| Let My spirit not quarrel forever:
Let My spirit not
complain and quarrel because of
man. |
|
לא ידון רוחי
באדם: לא יתרעם ויריב
רוחי עלי בשביל האדם: |
| forever: for a long time. Behold My spirit is
quarreling within Me whether to destroy or to have
mercy. Let this quarrel in My spirit not endure forever,
i.e., for a long time. |
|
לעולם:
לאורך ימים, הנה רוחי
נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי
לעולם, כלומר לאורך
ימים: |
| because he is also flesh:
Heb. בְּשַׁגָּם, like
בָּשֶׁגַם i.e., because this is also in him that he is
[only] flesh, and nevertheless, he does not subordinate
himself before Me. What if he were fire or a hard
substance? [i.e., How much greater would his
insubordination be!] Similar to this, (Jud. 5:7):“Until
I Deborah arose (שַׁקַמְתִּי)”, as if it were written
שֶׁקַמְתִּי and similarly, (ibid. 6:17):“that You
(שָׁאַתָּה) are speaking with me,” as if it were written
שֶׁאַתָּה so too בְּשַׁגָּם is like
בְּשֶׁגָּם |
|
בשגם הוא בשר:
כמו בשגם, כלומר בשביל
שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם
יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו (שופטים ה ז) עד שקמתי
דבורה, כמו שקמתי. וכן (שם ו יז) שאתה מדבר עמי, כמו שאתה,
אף בשגם כמו בשגם: |
| and his days shall be: Until a hundred and twenty years I
will delay My wrath towards them, but if they do not
repent, I will bring a flood upon them. Now if you ask:
from the time that Japheth was born until the Flood are
only a hundred years, [I will answer that] there is no
[sequence of] earlier and later events in the Torah.
This decree had already been issued twenty years before
Noah begot children, and so we find in Seder Olam (ch.
28). There are many Aggadic midrashim on the words לֹא
יָדוֹן, but this is its clear, simple
explanation. |
|
והיו ימיו וגו':
עד מאה ועשרים שנה אאריך
להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד
יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה,
כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות,
וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא
ידון, אבל זה הוא צחצוח
פשוטו: |
|
| 4. The
Nephilim were on the earth in those days, and also
afterward, when the sons of the nobles would come to the
daughters of man, and they would bear for them; they are
the mighty men, who were of old, the men of
renown. |
|
ד. הַנְּפִלִים הָיוּ
בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר
יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ־לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ
לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי
הַשֵּׁם: |
| The Nephilim: [They were called נְפִילִים because
they fell (נָפְלוּ) and caused the world to fall
(הִפִּילוּ) (Gen. Rabbah 26:7), and in the Hebrew
language it means giants (Pirkei d’Rabbi Eliezer ,
ch.22). and Targum
Jonathan. |
|
הנפלים:
על שם שנפלו והפילו את
העולם, ובלשון עברית לשון ענקים
הוא: |
| in those days: in the days of the generation of
Enosh and the children of
Cain. |
|
בימים ההם:
בימי דור אנוש ובני
קין: |
| and also afterward: Although they had seen the
destruction of the generation of Enosh, when the ocean
rose up and inundated a third of the world, the
generation of the Flood did not humble themselves to
learn from them. — [from Mechilta Yithro, Massechta
Bachodesh 6; Sifrei Ekev
\'a743] |
|
וגם אחרי כן:
אף על פי שראו באבדן של
דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור
המבול ללמוד מהם: |
| when…would come: They [the mothers] would bear giants
like them [the fathers]. — [from Gen. Rabbah
26:7] |
|
אשר יבאו:
היו יולדות ענקים
כמותם: |
| mighty men: to rebel against the Omnipresent. —
[Yelammednu, Batei Midrashoth, p.
148] |
|
הגבורים:
למרוד
במקום: |
| the men of renown: Heb. אַנְשֵׁי הַשֵׁם Those who were
called by name: Irad, Mechuiael, Methushael, who were so
named because of their destruction, for they were wiped
out (מְחוּיָאֵל from נִמוֹחוּ) and uprooted (מְתוּשָׁאֵל
from הוּתָּשׁוּ). Another explanation: men of desolation
(שִׁמָמוֹן), who made the world desolate. — [from Gen.
Rabbah 26:7] |
|
אנשי השם:
אותן שנקבו בשמות עירד,
מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנמוחו והותשו. דבר אחר
אנשי שממון, ששממו את
העולם: |
|
| 5. And
the Lord saw that the evil of man was great in the
earth, and every imagination of his heart was only evil
all the time. |
|
ה. וַיַּרְא יְ־הֹוָ־ה כִּי
רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת
לִבּוֹ רַק רַע כָּל
הַיּוֹם: |
| 6. And
the Lord regretted that He had made man upon the earth,
and He became grieved in His
heart. |
|
ו. הַיִּנָּחֶם יְ־הֹוָ־ה
כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל
לִבּוֹ: |
| And the Lord regretted tht He had
made: Heb. וַיִנָּחֶם.
It was a consolation to Him that He had created him
[man] of the earthly beings, for had he been one of the
heavenly beings, he would have caused them to rebel.
[This appears in Genesis Rabbah
(27:40). |
|
וינחם ה' כי עשה:
נחמה היתה לפניו שבראו
בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה
ממרידן: |
| and He became grieved: [I.e.,] man [became grieved] in His
heart- [the heart] of the Omnipresent. It entered the
thought of God to cause him [man] grief. This is the
translation of Onkelos [i.e., Onkeles supports the view
that וַיִתְעַצֵב refers to man]. Another explanation of
וַיִנָחֶם : The thought of the Omnipresent turned from
the standard of clemency to the standard of justice. It
entered His thoughts to reconsider what to do with man,
whom He had made upon the earth. And similarly, every
expression of נִחוּם in Scripture is an expression of
reconsidering what to do. [For example] (Num.
23:19):“Nor the son of man that He should change His
mind (וַיִתְנֶחָם)” ; (Deut. 32:36):“And concerning His
servants He will change His mind (יִתְנֶחָם)” ; (Exod.
32:14):“And the Lord changed His intent concerning the
evil (וַיִנָחֶם)” ; (I Sam. 15:11):“I regret
(נִחַמְתִּי) that I made [Saul] king.” These are all an
expression of having second
thoughts. |
|
ויתעצב:
האדם: |
| and He became grieved: Heb. וַיִתְעַצֵב He mourned over the
destruction of His handiwork, [i.e., according to this
second view, וַיִתְעַצֵב refers to God], like (II Sam.
19:3):“The king is saddened (נֶעֶצַב) over his son.”
This I wrote to refute the heretics: A gentile asked
Rabbi Joshua ben Korchah, “Do you not admit that the
Holy One, blessed be He, foresees the future?” He [Rabbi
Joshua] replied to him, “Yes.” He retorted, “But it is
written: and He became grieved in His heart!” He [Rabbi
Joshua] replied, “Was a son ever born to you?” “Yes,” he
[the gentile] replied. “And what did you do?” he [Rabbi
Joshua] asked. He replied, “I rejoiced and made everyone
rejoice.” “But did you not know that he was destined to
die?” he asked. He [the gentile] replied, “At the time
of joy, joy; at the time of mourning, mourning.” He
[Rabbi Joshua] said to him, “So is it with the work of
the Holy One, blessed be He; even though it was revealed
before Him that they would ultimately sin, and He would
destroy them, He did not refrain from creating them, for
the sake of the righteous men who were destined to arise
from them.” - [from Gen. Rabbah
27:4] |
|
אל לבו:
של מקום, עלה במחשבתו של
מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה
מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה
לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך
מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל
עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו
יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת
הם: |
|
| 7. And
the Lord said, "I will blot out man, whom I created,
from upon the face of the earth, from man to cattle to
creeping thing, to the fowl of the heavens, for I regret
that I made them." |
|
ז. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה
אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף
הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי
עֲשִׂיתִם: |
| And the Lord said,"I will blot out
man: He is dust, and I
will bring water upon him, and I will blot him out.
Therefore, the expression מִחוּי is used. — [from Tan.
Buber, Noah 4] |
|
ויאמר ה' אמחה את
האדם: הוא עפר ואביא עליו
מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון
מחוי: |
| from man to cattle: They too corrupted their way (Gen.
Rabbah 28:8). Another explanation: Everything was
created for man’s sake, and since he will be
annihilated, what need is there for these [the animals]?
(Sanh. 108a). |
|
מאדם עד בהמה:
אף הם השחיתו דרכם. דבר
אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך
באלו: |
| for I regret that I made them:
I am thinking what to do
about having made them. |
|
כי נחמתי כי
עשיתים: חשבתי מה לעשות
להם על אשר עשיתים: |
|
| 8. But
Noah found favor in the eyes of the
Lord. |
|
ח. וְנֹחַ מָצָא חֵן
בְּעֵינֵי
יְ־הֹוָ־ה: |
|
