מה
וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית
וּבְכִידוֹן;
וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.
מו
הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי
אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ,
וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים
הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ;
וְיֵדְעוּ, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים, לְיִשְׂרָאֵל.
י-ה-ו-ה איש מלחמה – י-ה-ו-ה שמו (שמות טו ג). ופירוש רש"י: במה הוא נלחם? בשמו הוא נלחם. ויש להבין זה על פי דאיתא בתיקונים: כי דוד המלך חי וקיים לחם את גלית הפלשתי בסוד קריאת שמע ולקח ה' חלוקי אבנים – היינו ה' תיבות: שמע ישראל יה-ו-ה אלוקינו י-ה-ו-ה אחד (דברים ו ד). קירטא – דא קריאת שמע. שמע ישראל י-ה-ו-ה אלוקינו י-ה-ו-ה – לקבלייהו (שמואל א יז) ויקח דוד חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, וכד שוי להון בקירטא, דאיהי שפה, ואיהי שכינתא, אתעבידו חד כולהו ה', וקטיל לפלישתאה (זוה"ק ח"ג ערב ע"א) היינו אחד – ועשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ובזה הרג את הפלישתי, עד כאן עיין שם.
הרב
דניאל הכהן סטבסקי, בית הבעל שם טוב, אוצרי כתבי בעל שם טוב,
דוד מלך ישראל