מזמור כ''ב בתהילים אומר: ''
למנצח על איילת השחר''.
מי מנצח את איילת השחר? מזמור
לדוד כי דוד המלך מנצח כל בחינות המלכות, כל בחינות השכינה. לכן דווקא הוא יכול
לנצח איילת השחר, מצב ביניים בין שחור לשחרית. לכן אומרים: דוד מלך ישראל חי
וקיים'', רק הוא ולא שאול,לא יוסף, לא פינחס. רק הוא - דוד מלך ישראל חי וקיים,
כל שאר המלכים לא חיים ולא קיימים. כאשר פותחים ארון הקודש לפני קריאת תורה
אנחנו אומרים פסוק מזהר הקדוש: ''אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכיא.
ומלכותא דילך היא''. הקב''ה מחריב כל מלכויות, כל מלך אנושי, חוץ ממלכות דוד
המלך.
הרי ידוע שדוד המלך היה הכי
קשה מבני אדם והכי רך מבני אדם. היה קשה כארז כאשר היה מדבר על כבוד השם, אבל
היה רך כמו תולעת כאשר היה צריך ללמוד תורה ולהתבטל לפני השם. גם היה רך לפני
בריות, היה לו רכות לקבל הנהגת השם בכל מצב. ספר שמואל ב' מספר על שמעי בן גרא
שיצא לקלל את דוד המלך ודוד אמר: מה לי ולכם ... כי יקלל וכי השם אמר לו קלל את
דוד'' (שמואל ב' טז.ה) . מה יעשה לי אדם? כולם צינורות של השם יתברך. דוד המלך
רצה להרים את כל המציאות ולא לברוח מהגזירה, אלא להרים אפילו מציאות הגזירה.
לכן הוא אמר: ''למה עזבתני?'', היה אומר להקב''ה: בואו נא, נתקן ביחד את העצם
העניין כדי שאחרי הכנעה והבדלה נגיע גם להמתקה.
מוּזָר, הָיִיתִי לְאֶחָי; וְנָכְרִי, לִבְנֵי אִמִּי.
תהילים סט:ט
יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי; רַבִּים, קָמִים עָלָי. תהילים ג:ב
רַבּוּ, מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי--
שֹׂנְאַי חִנָּם:
עָצְמוּ
מַצְמִיתַי, אֹיְבַי שֶׁקֶר--
אֲשֶׁר לֹא-גָזַלְתִּי, אָז אָשִׁיב.
וְהֵמָּה--לְשׁוֹאָה, יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי;
יָבֹאוּ, בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ.
אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה, כִּי דִלִּיתָנִי;
וְלֹא-שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.
הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי:
פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי
שִׂמְחָה.
לְמַעַן, יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד-- וְלֹא יִדֹּם: תהילים ל:ב,יב-יג
יְהוָה, מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי--
אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.
חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי, בַּנְּעִמִים;
אַף-נַחֲלָת, שָׁפְרָה עָלָי.
תהילים טז:ה-ו
כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה--
בְּיוֹם רָעָה:
יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ;
בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.
תהילים כז:ה
כִּי-שֹׁמֵעַ אֶל-אֶבְיוֹנִים יְהוָה;
וְאֶת-אֲסִירָיו, לֹא בָזָה.
יְהַלְלוּהוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ;
יַמִּים, וְכָל-רֹמֵשׂ בָּם.
כִּי אֱלֹהִים, יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן, וְיִבְנֶה, עָרֵי יְהוּדָה;
וְיָשְׁבוּ שָׁם, וִירֵשׁוּהָ.
וְזֶרַע עֲבָדָיו, יִנְחָלוּהָ; וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ, יִשְׁכְּנוּ-בָהּ. תהילים סט:לד-לז
תְּנוּ עֹז, לֵאלֹהִים:
עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ; וְעֻזּוֹ,
בַּשְּׁחָקִים.
נוֹרָא אֱלֹהִים,
מִמִּקְדָּשֶׁיךָ:
אֵל יִשְׂרָאֵל--
הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם;
בָּרוּךְ אֱלֹהִים.
תהילים סח:לה-לו
א
שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא
עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים--
מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב
עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה--
עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;
אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן--
שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה
יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;
יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו
יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;
וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז
יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:
יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח
יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ--
מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
א
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:
יְהוָה, לֹא-גָבַהּ לִבִּי--
וְלֹא-רָמוּ עֵינַי;
וְלֹא-הִלַּכְתִּי,
בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי.
ב
אִם-לֹא שִׁוִּיתִי,
וְדוֹמַמְתִּי--
נַפְשִׁי:
כְּגָמֻל, עֲלֵי אִמּוֹ;
כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי.
ג
יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה--
מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
תהילים קלא
א לְדָוִד:
שָׁפְטֵנִי יְהוָה--
כִּי-אֲנִי, בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי;
וּבַיהוָה בָּטַחְתִּי,
לֹא אֶמְעָד.
ב
בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי;
צרופה (צָרְפָה) כִלְיוֹתַי וְלִבִּי.
ג
כִּי-חַסְדְּךָ, לְנֶגֶד עֵינָי;
וְהִתְהַלַּכְתִּי, בַּאֲמִתֶּךָ.
ד
לֹא-יָשַׁבְתִּי, עִם-מְתֵי-שָׁוְא;
וְעִם נַעֲלָמִים, לֹא אָבוֹא.
ה
שָׂנֵאתִי, קְהַל מְרֵעִים;
וְעִם-רְשָׁעִים, לֹא אֵשֵׁב.
ו
אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי;
וַאֲסֹבְבָה אֶת-מִזְבַּחֲךָ יְהוָה.
ז
לַשְׁמִעַ, בְּקוֹל תּוֹדָה;
וּלְסַפֵּר, כָּל-נִפְלְאוֹתֶיךָ.
ח
יְהוָה--אָהַבְתִּי, מְעוֹן בֵּיתֶךָ;
וּמְקוֹם, מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
ט
אַל-תֶּאֱסֹף עִם-חַטָּאִים נַפְשִׁי;
וְעִם-אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי.
י
אֲשֶׁר-בִּידֵיהֶם זִמָּה;
וִימִינָם, מָלְאָה שֹּׁחַד.
יא וַאֲנִי,
בְּתֻמִּי אֵלֵךְ;
פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי.
יב
רַגְלִי, עָמְדָה בְמִישׁוֹר;
בְּמַקְהֵלִים, אֲבָרֵךְ יְהוָה.
תהילים כו
