הרב לייב מינצברג ז"ל

ביאור שיר השירים פרק ד'

תקופה שישית – ארץ ישראל – "רעיתי"

פסוק ח

תקופה שביעית – בית המקדש – "אחותי כלה"

אומר הדוד –

"אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי". אחר שתמו המלחמות ונחלו את כל הארץ, כבר נסו הצללים והאיר היום; קורא הדוד אל הכלה, לבוא מכל חלקי הארץ, הארץ הטובה, "הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֽוֹן׃"(דברים ג כה). תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה, טורי אמנון, הוא הֹ֥ר הָהָֽר שבגבול צפון הארץ. "מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן" – הרים אלו הם גבולות ארץ ישראל.

משם נקראים ישראל לבוא אחר שכבשו את כל הגבולות, מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים; הקב"ה קורא לישראל לבוא מכל מקומות המלחמה ששם נלחמים כאֲרָי֔וֹת ונְמֵרִֽים, שתבוא אתו להיות כַּלָּ֔ה להתייחד בבית המקדש, שאז נקראת כַּלָּ֔ה כפי שאמרו "יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה"(רש"י במדבר ז)

https://xn--febl3a.co.il/929/794

רמב"ן:

צידונים יקראו לחרמון שריון – ובמקום אחר הוא אומר "עד הר שיאון הוא חרמון" (דב' ד , מח) – הרי לו ארבע שמות; להגיד שבח ארץ ישראל , שהיו ארבע מלכויות מתפארות בכך , זה אומר: על שמי יקרא , וזה אומר: על שמי יקרא; לשון רבנו שלמה מדברי אגדה (ראה ספ"ד לז). ויתכן שיהיה השבח הזה כך , אבל עיקר הכתוב לומר , כי צידונים , בני בכור כנען (ראה בר' י , טו) , יקראו לחרמון שריון בהיותו בידם מלפנים , והאמורי היושב בה עכשו , אשר מהם ילכדו אותו ישראל , יקראו לו שניר – והוא 'שלג' בלשון כנען (סלבית) , כמו שרבנו שלמה מעיד עליו , וכן תרגם אנקלוס; ובעבור שהוא הר השלג , ומפני הקרירות יהיה חרם , יקָרא חרמון , והוא לו שם כנוי; ואולי גם שריון בלשון הצידונים שם שיורה על כך; ושם ההר: "שיאון" (דב' ד , מח). והכתוב שאמר "מראש שניר וחרמון" (שה"ש ד , ה) – יקראנו בשני כנוייו: מראש השלג והחרם; או טעמו: מראש שניר ומכל ההר. וכן מה שאמר בדברי הימים "ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו" (דה"א ה , כג) , גם כן פירושו: ושניר וכל ההר שהוא הר חרמון. אבל "בעל חרמון" (שם) – עיר או מגדל , קראו לו 'בעל' , או שהיה שם נעבד אחד מן הבעלים. ויתכן שאחרי היות ישראל בארץ הוחלפו השמות קצת , והיה ההר ההוא גדול , וקראו לחלק הגבוה אשר בראשו 'שניר' ולחלק השני 'חרמון'; או הם הרים אחרים , קראו להם כן אחר התורה; ורבים כן , וכן "וחרמונים מהר מצער" (תה' מב , ז).

https://www.mgketer.org/tanach/5/3/9